פקו דפצ'ביץ'
 | |
| פקו דפצ'ביץ' | |
| לידה |
25 ביוני 1913 צטיניה, נסיכות מונטנגרו  |
|---|---|
| פטירה |
13 בפברואר 1999 (בגיל 85) בלגרד, סרביה ומונטנגרו  |
| השתייכות |
 הצבא העממי היוגוסלבי |
| תקופת הפעילות | 1937–1955 (כ־18 שנים) |
| דרגה |
-Field.svg){kind=small} גנרל-פולקובניק |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הקורפוס ה-1 מפקד הארמייה ה-1 מפקד הארמייה ה-4 ראש המטה הכללי היוגוסלבי | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת האזרחים בספרד מלחמת העולם השנייה | |
פטר "פקו" דפצ'ביץ' (בסרבית: Петар Пеко Дапчевић; 25 ביוני 1913 – 13 בפברואר 1999) היה גנרל יוגוסלבי אשר לחם בכוחות הפרטיזנים של טיטו במהלך מלחמת העולם השנייה, ולאחר המלחמה שימש כראש המטה הכללי היוגוסלבי בין השנים 1953–1955.
ביוגרפיה
דפצ'ביץ' נולד ב-25 ביוני 1913, בכפר ליד צטיניה שבמונטנגרו. כבר מגיל צעיר, הוא פיתח אידאולוגיה קומוניסטית נוקשה, והשתתף במחאות ובשביתות. בכיתה ח', הוא נעצר על חברות בארגוני נוער מחתרתיים. לאחר סיום לימודיו התיכוניים החל ללמוד משפטים באוניברסיטת בלגרד. ב-1933 הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה. ב-1937 הוא נסע לספרד והצטרף לבריגדות הבינלאומיות שלחמו לצד הרפובליקנים במלחמת האזרחים. הוא נפצע שלוש פעמים במהלך הקרבות, ומונה למפקד פלוגה.
לאחר שהמלחמה הסתיימה בניצחון הלאומנים, דפצ'ביץ' וחבריו נמלטו מספרד לצרפת. המשטרה הצרפתית כלאה אותם במחנות ריכוז מיוחדים. באוקטובר 1940 הצליח דפצ'ביץ' להימלט מהמחנה, ואף לסייע מבחוץ לחבריו להימלט. עד שהקבוצה הצליחה להגיע ליוגוסלביה, נכבשה הארץ בידי מדינות הציר. הוא נלכד בידי הגרמנים, ונכלא במחנה מעצר בניקשיץ' שבמונטנגרו. הוא הצליח להימלט גם ממחנה זה, והשתתף במרד המונטנגרי כנגד כוחות הכיבוש האיטלקיים. לאחר דיכוי המרד, הוא הצטרף לפרטיזנים של טיטו ומונה למפקד גזרת מונטנגרו במפקדה הפרטיזנית העליונה. הוא הוביל את הקרבות הן כנגד האיטלקים ומשתפי הפעולה שלהם ("הקוויזלינגים"), והן כנגד הצ'טניקים המלוכנים. לקראת סוף המלחמה הוא מונה למפקד הארמייה הפרטיזנית ה-1, ויחד עמה שחרר את קרואטיה וחלקים מסלובניה. לאחר המלחמה מונה למפקד הארמייה ה-4.
ב-1946 הוא נשלח למוסקבה ולמד באקדמיה הצבאית וורשילוב. ב-1948 הוא חזר ממוסקבה ומונה לסגן ראש המטה הכללי היוגוסלבי. ב-27 בינואר 1953 הוא מונה לראש המטה הכללי, וכיהן בתפקיד עד 29 באפריל 1955, אז עזב את הצבא. לאחר פרישתו, הוא מונה לשגריר יוגוסלביה ביוון, וכיהן בתפקיד עד 1961.
קישורים חיצוניים
- פקו דפצ'ביץ' באתר הגנרלים של מלחמת העולם השנייה
- פקו דפצ'ביץ', באתר "Find a Grave" (באנגלית)
37600665פקו דפצ'ביץ'