פעילות אנאירובית
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
הרמת משקולות היא דוגמה לפעילות אנאירובית
פעילות אנאירובית היא סוג של פעילות גופנית המפרקת את הגלוקוז בגוף מבלי להשתמש בחמצן, פירוש אנאירובי "ללא חמצן".[1] מבחינה פרקטית, פירוש הדבר שפעילות גופנית אנאירובית היא אינטנסיבית יותר, אך קצרה יותר מאימון אירובי.[2]
פעילות גופנית זו מתאימה לאנשים שעוסקים בענפי ספורט כמו הרמת משקולות, ריצות קצרות, קפיצה לגובה וכו'.
תהליך ומטרת הפעילות האנאירובית
מטבע האנרגיה היחיד בו הגוף משתמש הוא ATP. במהלך הפעילות האנאירובית הגוף משתמש ב-3 דרכים להפקתו:
- שימוש ב-ATP חופשי המצוי בשרירים.
- שימוש בקריאטין פוספט (CP) כמקור אנרגיה על ידי פירוק הקשר עתיר האנרגיה שבין הקריאטין לפוספט (זרחן) ויצירת ATP. פעילות זאת נעשית ללא שימוש בחמצן.
- פירוק הגליקוגן שבכבד ובשרירים הפועלים כמקור אנרגיה ליצירת ATP.
פעילות זאת נעשית ללא שימוש בחמצן.
פירוק הגליקוגן בתהליך האנאירובי גורם לעייפות וזאת מאחר שבשריר מצטברת חומצת חלב הגורמת להתכווצויות של השריר, לכאבים ולעייפות. מטרת הפעילות האנאירובית היא לחזק את מסת השריר, צפיפות העצם, פיתוח הכוח, גמישות המפרקים וסיוע באופן לא ישיר לשריפת שומן.
מערכות האנרגיה שבגוף
בגוף האדם יש שלוש מערכות אנרגיה:
- מערכת ATP CP (קריאטין פוספט)- מערכת זו נותנת אנרגיה לטווח קצר של 8-10 שניות. משתמשים בה בפעילויות עצימות הדורשות אנרגיה מיידית כמו: ריצת 60 מטר, קפיצה וכו. מערכת זו אינה דורשת נוכחות חמצן לשם הפקת ה-ATP.
- מערכת הגליקוליזה- מערכת זו מהווה את מקור האנרגיה העיקרי למאמצים עצימים שאורכם עד שלוש דקות. מערכת זו אינה דורשת נוכחות חמצן לשם הפקת ה-ATP והופכת סוכר (גלוקוז) לאנרגיה. משתמשים בה למאמצים קצרים ועצימים, כגון: ריצת 400 מטרים, שחיית 100 מטרים וכו.
- מערכת אירובית- מקור האנרגיה העיקרי בפעילויות ארוכות או מתמשכות, כגון: ריצות ארוכות, רכיבה על אופנים וכו. מערכת זאת דורשת נוכחות חמצן ומשתמשת בגליקוגן (שבכבד ובשרירים הפעילים) ובשומן כמקור אנרגיה להפקת ATP.
ראו גם
הערות שוליים
