פירליי
| פרובינציה |
 לובלין |
|---|---|
| מחוז | לוברטוב |
פירליי (בפולנית: Firlej) היא עיירה במחוז לוברטוב, פרובינציית לובלין, פולין, המונה כיום כ-4000 תושבים. בתקופה שבין מלחמות העולם חיה בה קהילה יהודית קטנה, ובמלחמת העולם השנייה נבנה בה גטו יהודי ואליו קובצו יהודים מערים סמוכות. בשנת 1942 נסגר הגטו ותושביו הובלו למחנות השמדה שונים.
הקהילה בעיירה
פירליי נזכרת לראשונה במאה ה-15 ככפר בבעלות פרטית של משפחת האצילים פירליי. בשנת 1557 הוענק לה מעמד של עיירה עצמאית, אך היא לא התפתחה ולמעשה נשארה יישוב כפרי. התושבים עסקו בעיקר בחקלאות.
המתיישבים היהודים הראשונים הגיעו לפירליי כנראה בתחילת המאה ה-16, כשהוקם היישוב. ב-1664 הוענקה להם האפשרות להתיישב בכפר ללא הגבלות. כנראה שבעלי העיר הזמינו יהודים ליישב את העיירה, שהתרוקנה מתושביה אחרי פלישת הקוזקים והפכה לנטושה והרוסה בגלל המלחמות.[1]
הקהילה היהודית בפירליי נשארה קטנה ולא התפתחה כלכלית במהלך המאות ה-17 וה-18. ב-1670 חיו בה 3 יהודים. ב-1789, כמאה שנה מאוחר יותר, מספרם גדל ל-7, אשר היוו 2% מאוכלוסיית היישוב.[1]
במאה ה-19 היו בפירליי משפחות בודדות, כשהקהילה היהודית הייתה בקשר עם הקהילה היהודית בלוברטוב.[1] באותה העת הוקמו במקום מפעלי תעשייה קטנים לקדרות ולכלי חרס[2] והעיירה הייתה מקום קיט ונופש לתושבי לובלין הסמוכה כשתושביה של פירליי עסקו במתן שירותים, כגון הספקת מזון כשר, מסחר, חייטות וניהול חנויות מכולת, בהם מכרו משקאות אלכוהוליים.[1]
בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 נראתה גדילה איטית באוכלוסיית היהודים בפירליי, עד שהיוו 15% מהאוכלוסייה.[1] אחרי מלחמת העולם הראשונה חיו בפירליי כ-180 יהודים.[3] הייתה בה קהילה יהודית לא גדולה ולה בית מדרש, בית כנסת ואפילו בית קברות (שהקבורה האחרונה בו בוצעה ב-1942).[4] רוב היהודים התפרנסו ממסחר ופקדו את הירידים בערים אחרות באזור. חלקם עסקו במלאכה, ומשפחות אחדות התפרנסו משירותי קיט. מצבם הכלכלי הדחוק הקשה על התפתחות חיי הציבור.
קשיים כלכליים אלו גרמו ליהודים לעזוב את פירליי ב־1930. ממש לפני תחילת מלחמת העולם השנייה, היהודים היוו רק 9% מאוכלוסיית פירליי.[1]
ערב מלחמת העולם השנייה הורע מצבם של היהודים עוד יותר לנוכח התגברות האנטישמיות. הותקפו יהודים ברחובות והוכו.[2] באותה העת ישבו בפירליי 167 יהודים.
דמויות מרכזיות בקהילה
המידע על הדמויות המרכזיות בקהילה דל. ידוע כי בין שתי מלחמות העולם השוחט, שימש גם שופט וגם פוסק בענייני כשרות. הסוחר האמיד גולדמן, נבחר, מאוחר יותר, לשמש כראש יודנראט על תושביה היהודים של פירליי. בדרך כלל היו אלה שנבחרו לשמש בתפקיד זה נכבדים יהודים וזקנים, שנשארו בעיר, אנשים שלא היו מעורבים בחיים הפוליטיים. בתקופת השואה יהודי העיירה היו אורתודוקסים ושמרנים. הנשים התהלכו עם פיאות ומ-1940 כולם הוכרחו לענוד סרט עם מגן דוד כחול על זרועם. מידע זה התקבל מעדותו של יהודי מלוברטוב, המתאר את הופעתם של יהודי סלובקיה, שהועברו ללוברטוב בשלושה שלבים וב-15 אפריל 1942 פוזרו במספר גיטאות, ביניהם פירליי.
"הם (יהודי סלובקיה) נבדלו מיהודינו. הם לא חבשו כיסויי ראש וכיפות מסורתיות. לנשים שלהם היה שיער גלי, ובמקום פאות, חבשו כובעים. הן היו לבושות בתלבושות אופנתיות מצמר ובעליהן בחליפות. הם לא הניחו סרט זרוע עם מגן הדוד הכחול, אבל ענדו מגן דוד מבד צהוב על חזותיהם. אף על פי שנאלצו לישון בצואה המלוכלכת שהשאירו הסוסים, כל בוקר הם יצאו מהצריף נקיים ומסודרים".[5]
השלטון הנאצי בעיירה
ערב מלחמת העולם השנייה אירעו בפירליי תקריות אנטישמיות רבות ויהודים רבים נפצעו בהן. הגרמנים כבשו את פירליי ב-15 בספטמבר 1939. הם דרשו מהיהודים (167 במספר) תשלום כופר והפכו את בית הכנסת לאורווה.[3] את ספרי הקודש קרעו לגזרים והשליכו לאשפה. הדרישה הראשונה שהציגו ליהודים הייתה לספק להם תוך חצי שעה 100 חתיכות סבון מאיכות טובה ו-21 ק"ג קפה. היהודים אכן מילאו את הפקודה, אולם בעקבותיה דרשו הגרמנים כסף, זהב, תכשיטים, פרוות ודברי ערך נוספים.[2]
כעבור זמן קצר נצטוו היהודים לעבור לאוסטרוב או לקוצק.[3] התירו להם לקחת עמם 150 זלוטי למשפחה וכמות מוגבלת של חפצים אישיים כגון לבנים, בגדים ומצעים. כשיצאו יהודי פירליי מן העיירה, עצרו אותם אנשי משטרת הביטחון בדרך וערכו חיפוש מדוקדק בחפציהם ועל גופם. מי שנמצאו בכליו חפצים או כסף מעבר למותר הוכה מכות קשות והיה קרבן להתעללויות אכזריות. "אפילו תושבי פירליי הפולנים הזדעזעו, ומקצתם מחו בפני משטרת הביטחון ואף פנו למפקד האזור הגרמני פון וינטרפלד", כפי שמעיד אדם ב"מרכז מורשת יהדות פולין".[2] מסיבה לא ידועה הופסק גירוש היהודים מנפת לוברטוב, ויהודי פירליי שבו לעיירתם.[3] בסוף 1939 הביאו הגרמנים לפירליי יהודים ממלאווה ומפשסניש, ממרחק של כ-280 ק"מ מהעיירה.[3] הפליטים הגיעו מוכים, חולים ורעבים. יהודי פירליי קלטו את אחיהם ופתחו למענם מטבח ציבורי.
כעבור זמן קצר החרימו הגרמנים את רכוש היהודים בפירליי וערכו מסדר מדוקדק. אנשי משטרת הביטחון וקציני גסטאפו נהגו לפקוד את פירליי לעיתים מזומנות ובכל ביקור כזה חמסו מן היהודים את רכושם. התבלט באכזריותו הממונה על לשכת העבודה הגרמנית, קצין הס"ס לורנץ, שנהג להתעלל במיוחד בנשים.[2]
ב-18 בינואר 1940 נצטוו היהודים לשאת על השרוול סרט לבן ועליו מגן דוד.[2][3] בתחילת 1940 נתמנה בפירליי יודנרט (שלטון עצמי של היהודים), ובראשו הסוחר האמיד גולדמן.[2][3] ב-1941 הוחל בגיוס יהודי פירליי לעבודת כפייה, ונאסר עליהם לקיים מגע עם ה"לא-יהודים".[3] על כל עברה, ולו הקטנה ביותר, נענשו היהודים בעונש מוות.[2] במרס 1942 הובאה לפירליי קבוצת יהודים מלובלין, וב-15 באפריל 1942 הגיעו יהודים מקיסלובה. אז מנו היהודים 317 איש. באותו החודש הורו הגרמנים ליודנרט של פירליי להקים גטו.[3]
גטאות/מחנות אליהם נלקחו היהודים
במרס 1942 הוקם גיטו בפירליי, שאליו רוכזו יהודים מפירליי, לובלין וסלובקיה.[1] בקיץ 1942 מצבם של יהודי פירליי הלך והורע. מפקד הס"ס לורנץ הורה ליודנראט בפירליי להעמיד לרשותו 25 חייטים שיישלחו למיידנק.[3][6] בתחילת אוקטובר 1942 נצטוו יהודי גטו פירליי לפנות את עיירתם. אנשי אס.אס ומשטרת הביטחון הוציאו אותם מבתיהם וממקומות מסתור שונים לגטו לוברטוב ( 317 איש).[1][2][3] יחד עם יהודי לוברטוב והאחרים (יהודי קמיונקה, אוסטרוב, טרלו, סלובקיה ועוד) מנו היהודים כ-6000 או 7000 איש.[5] משם גורשו ב-11 באוקטובר 1942 למחנות ההשמדה בלז'ץ וסוביבור.[6][2][3] בשני מקורות מידע אחרים נכתב שנשלחו לטרבלינקה.
מתיאור עד מלוברטוב נכתב: "פעולת הטיהור השנייה התקיימה ב-11 אוקטובר 1942. יהודי קמיונקה, פירליי, אוסטרוב וטרלו הובאו ללוברטוב. בסך הכל היו כ-6000 או 7000 יהודים, וספרו את אלה שכבר היו בלוברטוב. לפי אחד הדיווחים "הם עמדו ארבעה ברחוב לובלין והובלו להעמסה על הרכבת. אחר-כך גורשו היהודים מן המחנה הראשון של השוק אל תחנת הרכבת. האנשים האלה נדחסו לקרונות משא, שבהם לא יכלו לנשום. כשהעגלות היו מלאות, ירו הגרמנים באנשים שנשארו על הרציף. המשלוח הביא אז את היהודים למחנה ההשמדה בטרבלינקה".[5] בעדות אחרת נכתב: "רק אנשים בודדים הצליחו לברוח או להסתתר במהלך הצעדה לתחנת הרכבת".[4]
50 צעירים וצעירות ברחו מהגיטו בפירליי ליערות Parczew, לפני הגירוש מפירליי. רבים מהם הצטרפו ליחידות פרטיזנים מלוברטוב, מקמיונקה ומיישובים אחרים בסביבה.[3][1] בין הפעולות שהשתתפו בהן התפרסמה ההתפרצות לאחוזה גרמנית בכפר ידלינקה. הפרטיזנים העלו את האחוזה באש על כל בנייניה ומבניה ופיזרו את הבקר שהיה בחווה. בפעולה אחרת תקפו את משרדי המועצה בכפר אדמובו, שתושביו הסגירו לגרמנים רבים מיהודי הסביבה בעת שניסו להימלט מן האקציות. פעולות נוספות שהשתתפו בהן פרטיזנים יהודים מפירליי היו פיצוץ רכבות שהובילו אספקה ותחמושת לחזית, שרפת מנסרות שהיו שייכות למשתפי פעולה עם הנאצים, תקיפת משאיות שהסיעו קבוצות קטנות של אנשי ס"ס ומשטרת הביטחון או חיילים גרמנים, וכיוצא באלה.[2]
גורל יהודי פירליי
יהודי לובלין נשלחו למחנות ההשמדה בלז'ץ, שהוקם בפולין, ובו מצאו את מותם 434,508 יהודים. הקורבנות הראשונים של המחנה הגיעו מקהילת לובלין וממחוזות הערים הללו. "החל מ-17 במרץ ועד 8 בדצמבר 1942 פעלה מכונת ההשמדה במחנה בלז'ץ". היהודים הומתו בו בתאי גזים, שהוסוו כמקלחות. נותרו ממנו רק 3 ניצולים.[6] המחנה השני אליו הגיעו היה סוביבור. המשלוחים הראשונים למחנה הגיעו מעיירות מחוז לובלין. הם כללו מלבד היהודים המקומיים, גם רבבות יהודים מאוסטריה, גרמניה, צ'כיה וסלובקיה, שגורשו אל פולין בשנים 1941–1942 ונשלחו יחד עם היהודים המקומיים אל מותם בסוביבור. חלקם הועברו גם לטרבלינקה, כנראה. שנת 1942 היוותה את תקופת השיא של השמדת יהודים במחנות סוביבור ובלז'ץ וכפי הנראה כמות הניצולים בהם (בהם יהודי פירליי) הייתה מזערית, אם בכלל.
לאחר השואה
יהודים שחזרו לעיירה לאחר השואה
לא נמצאו עדויות על יהודים שחזרו לעיירה פירליי לאחר השואה. העיירה שוחררה משלטון הנאצים ב-22 יולי 1944 על ידי "ארמייה קריובה" ("צבא המולדת" הפולני). הם שיחררו את פירליי מכיבושו של הצבא האדום, שהחל לכבוש את אזור לובלין, במבצע "בורזה". עם זאת, ישנה עדות אחת על עיירה אחרת, שכנה לפירליי, שגם בה התגוררו יהודים: "באביב 1945, לאחר שחרור צ'מיירניקי, רצחו בה אנשי "ארמייה קריובה" מספר ניצולים שחזרו לעיירה כדי לחפש קרובי משפחה ולראות מה עלה בגורל בתיהם".[7]
מעדות שנתקבלה על ידי ניצול מלוברטוב עולה כי: "מ-3411 יהודים בשנת 1939, שרדו רק 40 יהודים מלוברטוב את הכיבוש הנאצי. הם עשו זאת בעיקר על ידי הסתתרות בכפרים שסביב העיר. בעיר עצמה, שתי משפחות פולניות הצילו את חייהם של 5 יהודים".[4]
יהודים בעיירה כיום
אין תיעוד ליהודים בעיירה כיום. במקום יש בית קברות קטן ונטוש, ללא שילוט או גדר, ונותרו בו כ-12 מצבות.[8] מעדות ניצולים נכתב: "יחד עם השמדתה של הקהילה היהודית, הרסו הגרמנים את המבנים ואת כל עקבות הנוכחות היהודית. בית הכנסת הוסב לאורווה. בתי העלמין היו הרוסים. בית הקברות היהודי הישן במרכז העיר הפך לגרדום, שבו ביצעו הגרמנים הוצאות להורג פומביות של יהודים מקמיוקה ומקומות אחרים. המצבות משני בתי העלמין נלקחו למיון בבית הספר ברחוב צ'יצ'ה, שם הוצבו חיילי הוורמכט 17".[4]
קישורים חיצוניים
(בפולנית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 1.8 מרכז מורשת יהדות פולין, באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 יד ושם
- ^ 3.00 3.01 3.02 3.03 3.04 3.05 3.06 3.07 3.08 3.09 3.10 3.11 3.12 יד ושם - פירליי, באתר יד ושם
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 העיירה צ'מיירניקי
- ^ 5.0 5.1 5.2 מרכז מורשת יהדות פולין
- ^ 6.0 6.1 6.2 עדות של יהודים מלברטוב
- ^ [8. https://moreshet.pl/he/node/584 הערך "סוביבור"]
- ^ העיירה צ'מיירניקי
25724072פירליי