פיטר דמנס
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. פיטר דמנס (מאי 1850 – 21 בינואר 1919;[1] נולד כפיוטר אלכסייביץ' דמנטייב) היה אציל רוסי, שהיגר בשנת 1881 לארצות הברית והפך לבעל רכבות ואחד ממקימי העיר האמריקאית סיינט פיטרסבורג, פלורידה.
חיים מוקדמים
פיוטר א. דמנטייב נולד למשפחה עשירה במחוז וסייגונסקי, מחוז טבר, רוסיה. הוא היה אריסטוקרט בעל אופי חופשי, משכיל היטב, בן דודו הראשון של הנסיך פטרוב וקצין במשמר הקיסרי. "אביו של דמנס השאיר לו שתי אחוזות, אחת ליד בירת הצאר סנקט פטרבורג ואחרת קרובה למוסקבה."[2] "אביו נפטר כשהיה תינוק וכשהיה בן 4, אמו נפטרה." על פי הדיווחים, "גדל בבית אבן ענק עם לא פחות מ-30 משרתים" ו"היה אדון האחוזה המשפחתית שלו" בגיל 17. הוא קיבל הכשרה בניהול אחוזות משפחתו הגדולות, מה ששירת אותו היטב בעתיד.
הוא גודל על ידי דודו מצד אמו אנסטאסי אלכסנדרוביץ קאליטייבסקי, מרשל ווסייגונסק, שהפך מורה של הילד ואפוטרופוס של אחוזות הקרקע שלו.[3] כשהיה בן 10, נשלח דמנס "לסנט פטרסבורג ללמוד בגימנסיה מספר 3 (כיום זהו בית הספר מספר 181 בסמטת סוליאנוי), שהייתה מהטובים בעיר". דמנס הצליח מספיק כדי לעבור בסופו של דבר "לבית הספר הטכני הראשון שהוקם בסנט פטרסבורג".
בשנת 1867 "הוא נכנס לשירותו הצבאי של אלכסנדר השני כסגן במשמר הרגלים של הצאר".[2] "הוא קם לפקד על המשמר על ארמון החורף של הצאר וביתו של יורש העצר אלכסנדר השלישי", אך "לאחר ארבע שנים של חובה צבאית, הוא היה מבוגר דיו להחזיק באחוזות משפחתו [וכך]" הוא התפטר מתפקידו בצבא וחי כפקיד מדינה". הוא התחתן עם ראיסה בוריסנקו, שלפי הדיווחים הייתה" גם יתומה שגדלה על ידי קרובי משפחה". "הוא העביר את שנות ה-70 של המאה ה-19 במכירת עצי הכפר באדמת החורשה הצפופה של אחוזותיו והפיכת אדמתו לחקלאות." "הוא נבחר על ידי בני גילו כמרשל מחוז, והפך לסופר נאמן ופעיל בממשלתו הכפרית." "מעולם לא אימץ מושגים מרקסיסטיים או רדיקליים, דמנס הזדהה עם מנהיגים פופוליסטים."
הוא התבטא בדבר המשטר הצארי כאשר "קבוצות טרור קיצוניות רצחו את אלכסנדר השני [ו]בנו הידק את הלחץ הפוליטי שלו על הרדיקלים ונטש את הרפורמות של אביו".[2] החליט שעליו לעזוב את רוסיה לאחר רצח הצאר אלכסנדר השני בשנת 1881. על פי הדיווחים, רבים מהדיווחים על דמנס שנאלץ לברוח מרוסיה "מבוססים על ניסיונותיו של דמנס ליפות את סיפור עזיבתו מרוסיה על ידי רמיזה שנמלט ממש לפני שהתרחשה פשיטה צבאית על אחוזתו "למרות שמעולם לא היה" יותר מאשר חבר ב"שוליים של ארגונים פופוליסטים". לפי הביוגרף אלברט פרי, עזיבתו של דמנס הייתה "סביר יותר [בשל] בעיותיו עם שערוריית מעילה שהיו מעורבים בה דמנס ואחרים בתפקידי ממשל" ("המשפטים הביאו להרשעה אחת בלבד בפני פקיד ממשלה זעיר וזיכויים עבור דמנס ו-15 אחרים"). בשנת 1880 הוגלה מרוסיה, ושינה את שמו לפיטר דמנס.
בארצות הברית
במאי 1881, "השאיר את משפחתו מאחור, הפליג [דמנס] לניו יורק, בתקווה להבטחה אמריקאית לכושר רב והזדמנות".[2] הוא, "העביר את הפלגתו בים בלימוד ספר לימוד בשפה האנגלית". "הגיע לניו יורק עם 3,000 דולר כדי לפתוח חיים חדשים, דמנס יצא לפלורידה" ("בילה יום אחד בניו יורק לפני שעלה על רכבת שנמצאת לחורשה הכתומה של ג'קסונוויל של בן דודו"). מכיוון שהאדמה בג'קסונוויל הייתה אז יקרה עבורו, דמנס לקח "רכבת לקצה המדינה, שם הוא ציפה לקבל יותר תמורת כספו".
הוא החליט להיכנס לעסקי העץ ("השקעה במנסרה וחברת בנייה בלונגווד, פלורידה."[4]), ובשנת 1885 נכנס דמנס כשותף במסילת הברזל החגורה הכתומה, כאשר הוא השתלט על העסק מכיוון שהבעלים לא יכול היה לשלם לו. דמנס הפך לבעלים של מסילת הברזל החגורה כתומה, הוא הרחיב את קוויוף הרכבת לקיסימי עם ג'קסונוויל ומפרץ טמפה"[2] (בעזרת המילטון דיסטון).[5]
דמנס ייסד את העיר סיינט פטרסבורג יחד עם ג'ון קונסטנטין וויליאמס האב. ב-8 ביוני 1888 הרכבת הראשונה נסעה אל הטרמינל בדרום מחוז פינלס (סוף הקו) עם נוסע אחד. לאזור לא היה שם רשמי ולא היו בו רחובות או מדרכות אמיתיות. לאחר שרטוטים של קשיות, זכה דמנס וקרא לטרמינל סיינט פיטרסברג פלורידה, על שם סנקט פטרבורג, רוסיה, שם בילה מחצית מנעוריו. וויליאמס רצה לקרוא לעיר דטרויט, אך לבסוף שם זה ניתן למלון הראשון בעיר.
בשנת 1895 הוא העביר את משפחתו הצעירה לדרום קליפורניה, שם קנה חוות הדר באלטה לומה. בשנת 1898 קרא על מצוקתם של אלפי דוחובורים שהיגרו לקנדה, על בעיות היישוב שלהם מחדש וקיווה שיבואו לקליפורניה הפורחת. אך הם לא. החל משנת 1900 החל דמנס לעזור אישית לנוצרים רוחניים מרוסיה לעלות לקליפורניה. היו אלה לאומים מעורבים, אמונות ותרבויות מרוסיה שהתנגדו לכנסייה האורתודוקסית הרוסית, כמו פרוטסטנטים. לאחר שלא הצליח להדריך דוחובורים במספרים גדולים מקנדה, הוא התמקד בגל הבא של נוצרים רוחניים בלתי דוחובורים - בעיקר זרמים של Pryguny (מגשרים), Maksimisty, Molokane (אוכלי-חלב), סובוטניקים, בני ישראל החדשה וכו'- שניסו לעקוב אחר הדוחובורים מדרום הקווקז לקנדה. דמנס הצליח להסיט את כולם בהתחלה ללוס אנג'לס, שם יכלו לעבוד בחצר העץ שלו או בכביסה, ללמוד סחר בעיר או להקים מושבה חקלאית. חלקם הוא סייע באופן אישי להגיע לאליס איילנד. לעניים הוא נתן הלוואות או קבע תעריפי הנחה. בלוס אנג'לס, עולים רוסים משכילים אחרים סייעו דרך בתי ההתיישבות המנוהלים על ידי הכמרית ד"ר דנה ברטלט, שכללו מוסדות שונים, בהם ארגנו שיעורי שפה רוסית, חנות שיתופית והדריכו את אלה שרצו להקים קומונות וחווה. ב-1905 דמנס ביקש את הוואי וקבע עם הממשלה הטריטוריאלית הסדר לגבי בתי מגורים שיוכלו להכיל אלפים, אך רק 110 היו בקבוצה הראשונה וכולם ברחו מהוואי תוך 6 חודשים, עד אוגוסט 1906. מאמץ מקביל שהחל בשנת 1905 על ידי מקורבו הרוסי של דמנס, דה בלומנטל ליישוב פריגוני בגוואדלופה, באחה קליפורניה, מקסיקו, הצליח חלקית. בין 1904 ל-1912 היגרו לקליפורניה ומקסיקו כ-3,000 נוצרים רוחניים מדרום רוסיה. מורשתו המפורסמת ביותר, בנוגע למהגרים מרוסיה, הייתה למתג מחדש באופן קולקטיבי את כל הנוצרים הרוחניים מרוסיה בארצות הברית ומקסיקו, עם המילה הקצרה היחידה והנוחה לביטוי: "מולוקאן" (אם כי רובם לא היו מולוקאנים, "אוכלי-חלב"), כולם היו אזרחים פרוטסטנטים לבנים, גבוהים וחזקים, יודעי קרוא וכתוב, עובדים קשה ואידיאליסטים. לאחר שמיזם הוואי נכשל, מרבית המולוקאן התיישבו מחדש בסן פרנסיסקו (על גבעת פוטרו) ובצפון קליפורניה; חלק מזרמי הפריגוני עם אמונות קנאיות אחרות נשארו במחוז בויל הייטס, לוס אנג'לס ודרום קליפורניה. בערים הפרוגרסיביות הפורחות, מרבית צאצאי ארץ האיכרים של דמנס הסתגלו במהירות למובלעות האתניות העירוניות שלהם.
מוות ומורשת
דמנס פרש בסופו של דבר לאלטה לומה, קליפורניה לחווה המשפחתית (מה שנודע לימים כאחוזת דמנס-טולסטוי). על פי הדיווחים, "צאצאיו של פיטר דמנס חיים כיום בקליפורניה ובקולומביה הבריטית, [כולל] הנכד, פיטר דמנס טולסטוי ("שהסופר לב טולסטוי, שכתב את אנה קרנינה ומותו של איוון איליץ', הוא דודו הרחוק"[6]), כמו גם הנין, גרג דמנס."[4] Demens Landing Park בסנט פטרסבורג, פלורידה נקראת לכבודו.[7]
הערות שוליים
- ^ Full Steam Ahead! The Story of Peter Demens. Founder of St. Petersburg, Florida. Albert Parry. p. 4 & p. 47 Great Outdoors Publishing Company. 1987.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Jim Robison. "When Florida Boom Went Bust, Russian Nobleman Turned To Writing". Orlando Sentinel (Florida). OSCEOLA; P. K6. March 23, 2003.
- ^ Bobrova, Olga. "St. Petersburg: through centuries – On the map of the world: Where are our namesakes?". www.300.years.spb.ru. נבדק ב-2016-07-09.
- ^ 4.0 4.1 William H. Parsons. "Raise a toast to Demens (de-MENS)". St. Petersburg Times (Florida). NEIGHBORHOOD TIMES; GUEST COLUMN; P. 2. May 24, 2000.
- ^ Jim Robison. "One-Time Officer In Czar's Guard Became A Railroad Czar In America". Orlando Sentinel (Florida). SEMINOLE; P. K15. October 31, 1993.
- ^ A founding grandfather lives in lore. MONICA DAVEY. St. Petersburg Times (Florida). LARGO-SEMINOLE TIMES; Pg. 6. May 23, 1994.
- ^ "Demens Landing Historical Marker". www.hmdb.org. 10 בינואר 2008. נבדק ב-2016-07-09.
{{cite web}}: (עזרה)
33532479פיטר דמנס