פגיון
פִּגְיוֹן הוא כלי נשק קר שנועד לדקירה ולשיסוף הארוך מסכין וקצר מהחרב. הפגיון מושחז לרוב משני צדיו, אך יש פגיונות חסרי פאה חדה והם משמשים לדקירה בלבד. ישנם סוגים רבים של פגיונות, כאשר סוגים רבים הותאמו לביצוע משימות ייעודיות ומיוחדות (כגון פגיונות הטלה, פגיונות דקירה סליקים, פגיונות חודרי שריון, פגיונות סיף שוברי חרבות ועוד). הפגיונות הראשונים הופיעו בתקופת הברונזה, באלף ה-3 לפנה"ס, לפני החרב, שהתפתחה מפגיונות מוגדלים. פגיונות היוו כלי נשק משניים נפוצים בימי הביניים והרנסאנס וכן במאות ה-18 וה-19. פגיונות לא היו בשימוש רק על ידי לוחמים אלא כמעט בידי כל אדם שהיה זקוק לנשק להגנה עצמית שקל להסתירו וקל לשאתו. הפגיונות היו קלים וזולים יחסית לחרב וקטנים בהרבה ממנה, לכן היוו נשק מצוין לשודדים, מתנקשים (פגיונות "סטילטו"), סוחרים ופשוטי העם.
ביחידות הקומנדו משתמשים היום בפגיון שלהבו חד מצדו האחד ומשונן מצדו השני, הנקרא "סכין קומנדו" – פגיון רב-תכליתי המיועד להישרדות בשטח, אך גם לתקיפה שקטה והגנה עצמית.
מקור המילה העברית הוא במילה הלטינית פוגיו (pugio), סוג של פגיון שהיה בשימוש של החיילים הרומים בתקופת המשנה.
