פטימה מסקוי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. פטימה מסקוי פאהנבולה (באנגלית: Fatima Massaquoi;‏ 1904–1978) הייתה בת למשפחת מלוכה אפריקאית, ומחנכת חלוצה מליבריה. פעלה לשימור השפות המקומית, פיתוח ההשכלה הגבוהה ושימור התרבות המקומית בליבריה.

בהיותה מחויבת לשימור והרחבת התרבות הלאומית, שימשה מסקוי ממקימי אוניברסיטת ליבריה. היא מלאה מגוון תפקידים באקדמיה: המנהלת, ובהמשך כדיקאנית מכללת מדעי הרוח וכן הייתה מייסדת המכון ללימודי אפריקה. הייתה ממייסדות אגודת הסופרים הליבריים ועזרה לבטל את נוהג החלפת השמות האפריקניים בגרסאות מערביות. עמלה ליצירת סטנדרטיזציה של כתב ואי (Vai). בשנות ה-60 המאוחרות של המאה ה-20 הצליחה בתה ויויאן סיטון (Vivian Seton) הצליחה לקבל לידיה את כתב היד של האוטוביוגרפיה של אימה ולהעבירו למיקרופילם לשימור. לאחר מותה של פטימה מסקוי, התגלו כתביה ורשימותיה מחדש, נערכו ופורסמו ב-2013, בספר שנקרא "האוטוביוגרפיה של נסיכה אפריקנית" (The Autobiography of an African Princess).

 ראשית חייה ולימודים

פטימה מסקוי פאהנבולה נולדה ב-1904, בגנדמה במחוז פוג'הון בדרום סיירה לאון למומולו מסקוי ולבאלו סונג'ו.[1] אביה היה שליט שבט ואי בסיירה לאון, הקונסול הכללי של ליבריה בגרמניה והשגריר האפריקאי היחידי הראשון באירופה. סבה מצד אביה היה המלך להאי מסקוי של גלינאס (Gallinas),[2] וסבתה מצד אביה הייתה המלכה סנדימני ממשפחת ואי אריסטוקרטית בסיירה לאון.[1][3]. היא הייתה נינה של המלך סיאקה ששלט בגלינאס במאה ה-18.[4]

מסקוי גדלה עד גיל שבע אצל אחות אביה, ממה ג'סה, בנג'בקה בדרום ליבריה. בזמן שהותה שם, פצעה אחת משש הנשים של אביה את פטימה בידיה באופן חמור כעונש[5]. פציעה זו גרמה לה לכאבים מתמשכים בילדותה ופגעה ביכולתה לנגן בכינור. מאוחר יותר הפכה לנגנית מיומנת[6][7] בסיום לימודיהם בבית הספר היסודי, נשלחה לפנימייה במנזר במחוז מונטסראדו (Montserrado).[5][8]

Momolu Massaquoi (c.1905)

מומולו מסקוי, שהיה קונסול בהמבורג, ביקש להעניק לבתו היחידה את החינוך הטוב ביותר, ולקח אותה איתו, בשנת 1922, להמבורג. מסקוי למדה בבית ספר פרטי קתולי והשתלטה במהירות על השפה הגרמנית.[5] בהמלצת סוכנת הבית של הקונסוליה, גרטרוד פון בוברס, אליה נקשרה מאוד, נסעה בשנת 1932 לז'נבה שבשווייץ, שם למדה צרפתית.[9] באותה שנה חזרה להמבורג, להמשך לימודי תיכון אותם סיימה בשנת 1935.[10][11] אז פנתה ללמוד רפואה באוניברסיטת המבורג[12] וסיימה בשנת 1937.[13]

הנס ג'יי מסקוי, אחיין שלה, ששהה בהמבורג באותה תקופה, סיפר כי "דודה פטימה" נהגה ללבוש בגדים אפריקאיים מרהיבים, שמרה על מנהגים אפריקאיים והמשיכה לדבר בשפת אמה, ואי[14]. אחד מחבריה הקרובים בהמבורג היה ריצ'רד הייבורן, פסנתרן, איתו הופיעה ברסיטלים רבים. עם עליית הנאצים לשלטון, אביה החל לחשוש לביטחונה[15] ובסיוע חברים, עזר לה לעבור לארצות הברית.[7]

השנים בארצות הברית

מסקוי הגיעה בשנת 1937 לארצות הברית, וחוותה את ההפרדה הגזעית שנבעה גם מחוקי ג'ים קרואו במדינות הדרום.[7] בתחילה למדה בליין קולג', מכללת חינוך בג'קסון, טנסי, לימודי תואר ראשון בסוציולוגיה.[13][12] שנתיים לאחר מכן עברה לאוניברסיטת פיסק בנאשוויל[16] וסיימה שני תוארי מוסמך בסוציולוגיה ובאנתרופולוגיה ב-1944.[17] סייעה למורה שלה, פרופסור מארק האנה ווטקינס (Mark Hanna Watkins), בלשן ואנתרופולוג בהבנת שפת ואי, וכתבה יחד איתו מילון לשפה[18]. ב-1938, לאחר מות אביה, הסכימה לקבל מלגה כיועצת לשונית באוניברסיטה.[19] לימדה צרפתית וגרמנית באוניברסיטת פיסק וגם השלימה הכנסה בהוראת ריקוד אפריקני וריקוד עם אירופיים ושיעורי כינור.[17]

ב-1940 סיימה מסקוי לכתוב אוטוביוגרפיה[19] שתיארה את ראשית חייה בליבריה, חוויות ממערכות החינוך בגרמניה ובשווייץ, וכן את התרשמויותיה מאמריקה.[16] ווטקינס אמר לה כי הספר כתוב באנגלית דלה ואינו ראוי לפרסום,[19] אך ב-1994 טען במכתב כי כתבה את הספר רק הודות לו[16]. בעודה ממתינה לעריכת הספר, המשיכה לסייע בכתיבת מילון לשפת ואי באוניברסיטה ולעבוד, אך לא הייתה מרוצה מהתשלום המועט שקבלה על עבודתה. כאשר ניסתה להחזיר לעצמה את כתב היד, ווטקינס סירב והיא תבעה את האוניברסיטה כדי להחזירו לידיה ולמנוע מהם לפרסם את עבודתה.[19] ב-1945 זכתה בצו מניעה קבוע נגד ווטקינס ונגד ד"ר תומאס א. ג'ונס, נשיא אוניברסיטת פיסק[19] האוסר עליהם פרסום או קבלת כל תגמול כספי מתוצרי עבודתה.[20] מסקוי חשה שקשרו נגדה משום שהייתה זרה והניחו כי לא יהיה לה הכוח להילחם על זכויותיה.[19]

בשנת 1946, בזמן שהותה באוניברסיטת בוסטון, השלימה מסקוי את עריכת האוטוביוגרפיה (The Autobiography of a Vai Noblewoman).[21] הודות לנסיעותיה הרבות וחינוכה המקיף, היא דיברה אז לפחות שמונה שפות וארבעה ניבים שבטיים.[19][13] [10][22]

החזרה לליבריה

האוניברסיטה של ליבריה (2009)

על פי הזמנתו של הנשיא ויליאם טאבמן, מסקוי חזרה לליבריה ב-13 באוקטובר 1946 כדי לעזור לו להקים אוניברסיטה במונרוביה. היא לימדה צרפתית ומדע בליבריה קולג', אחר כך באוניברסיטה של ליבריה (UL). ב-1956, הפכה למנהלת, ואז דיקנית (1960), של מכללת מדעי הרוח והייתה שותפה להקמתה של אגודת הסופרים הליברית.[10] ב-1962 ייסדה וניהלה תוכנית ללימודי אפריקה, אשר התפתחה להיות המכון של לימודי אפריקה[23] ב-UL.[24]

במהלך כהונתה באוניברסיטה, הצליחה מסקוי לבטל את הדרישה כי התלמידים יאמצו שמות זרים במקום לשמור על שמות המשפחה השבטיים שלהם. בהקשר זה, כאשר נישאה לארנסט פרימן ב-26 ביולי 1948, אימצה את שמו השבטי "Fahnbulleh", וקראה לעצמה פטימה מסקוי פהנבולה. בעלה גם הוא שינה את שמו בחזרה לשם פהנבולה.[25] כתרומה נוספת להתפתחות התרבותית-חברתית של ליבריה, ארגנה סמינר, דרך התוכנית ללימודי אפריקה, לקידום סטנדרטיזציה של כתב שפת ואי.[10][26]

במטרה לקדם את החינוך האקדמי בליבריה, שהתה מסקוי במשך שישה חודשים בארצות הברית. במימון מלגת חינוך ערכה סיור לימודי במכללות לאמנות, מחלקות אוניברסיטאיות לאנתרופולוגיה וסוציולוגיה.[1]

ב-1968 לקתה בשבץ. אירוע זה דחק את ביתה לבקש סיוע מעמיתים באוניברסיטת ליבריה בהמרת כתב היד של האוטוביוגרפיה, שלא יצאה לאור, למיקרופילם.[27]. מסקוי פרשה מהאוניברסיטה בקיץ 1972, וקיבלה תואר של דוקטור של כבוד במדעי הרוח ועיטור כבוד מנשיא ליבריה.[1]

פטימה מסקוי פהנבולה נפטרה במונרוביה ב-26 בנובמבר 1978.[10] ביתה ויויאן סיטון והיסטוריונים (קונרד טוקשרר וארתור אברהם) ערכו את רשימותיה מהחוויות שלה בגרמניה ובארצות הברית.[27] הספר, "האוטוביוגרפיה של נסיכה אפריקנית", פורסם ב-2013[28].

עיטורים

ב-1962מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה הנשיא היינריך לובקה.[29]

ב-1972 הוענק לה תואר של דוקטור של כבוד למדעי הרוח מאוניברסיטת ליבריה ועיטור כבוד מטעם נשיא ליבריה ויליאם ר. טולברט ג'וניור[30]

עבודות נבחרות

  • Massaquoi, Fatima (2013). The Autobiography of an African Princess. Palgrave Macmillan. ISBN 978-1-137-10250-8.
  • Massaquoi Fahnbulleh, Fatima; Henries (artist), Doris Banks (1971). Fatu's Experiences: A Liberian First Reader. Liberian Information Service.
  • Massaquoi-Fahnbulleh, Fatima (1973). Writings and Papers of Fatima Massaquoi-Fahnbulleh. African Imprint Library Services.
  • Massaquoi, Fatima (1961). The Leopard's Daughter: A Folk Tale from Liberia. Bruce Humphries.
  • Massaquoi-Fahnbullet, פטימה (1953). "הסמינר על סטנדרטיזציה של Vai התסריט." אוניברסיטת ליבריה היומן, 3/1, 15-37.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Smyke 1990, p. 48.
  2. ^ Dunn, Beyan & Burrowes 2000, p. 223.
  3. ^ Olukoju 2006, p. 104.
  4. ^ Journal of African History 1984.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 Smyke 1990, p. 50.
  6. ^ Massaquoi 2013, p. xvi.
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 M’bayo 2014, p. 187.
  8. ^ Episcopal Church Archive 2007.
  9. ^ Massaquoi 2013, p. 201.
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 Olukoju 2006, p. 105.
  11. ^ Smyke 1990, pp. 50–55.
  12. ^ 12.0 12.1 Smyke 1990, p. 71.
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 Indianapolis Recorder 1937.
  14. ^ Poikāne-Daumke 2004, p. 66.
  15. ^ Smyke 1990, p. 55.
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 Darnell & Gleach 2006, p. 214.
  17. ^ 17.0 17.1 Smyke 1990, p. 49.
  18. ^ The Pittsburgh Courier 1944.
  19. ^ 19.0 19.1 19.2 19.3 19.4 19.5 19.6 The Afro American 1945, p. 2.
  20. ^ The Afro American 1945, p. 1.
  21. ^ Massaquoi 2013, pp. xx–xxi.
  22. ^ Massaquoi 2013, p. 136.
  23. ^ Smyke 1990, p. 59.
  24. ^ Smyke 1990, p. 67.
  25. ^ Massaquoi 2013, p. xix.
  26. ^ University of Liberia seminar 1962.
  27. ^ 27.0 27.1 Massaquoi 2013, pp. xviii–xix.
  28. ^ Desmond-Harris 2013, p. 1.
  29. ^ Smyke 1990, p. 65.
  30. ^ Smyke 1990, p. 61.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31414300פטימה מסקוי

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=פטימה_מסקוי&oldid=2037207"