פחם (אמנות)
פחם אמנים הוא סוג של מדיום יבש לשימוש באמנות, העשוי מחומרים אורגניים טחונים דק המוצמדים יחד על ידי סוג של גומי או מקשר אחר משעווה.[1] פחמים אלה משמשים לעיתים קרובות אמנים בשל תכונותיהם הרבגוניות, כגון המרקם המחוספס שמותיר סימנים פחות קבועים מאמצעי אמנות חזותיים אחרים.[2] פחם יכול לייצר קווים בהירים מאוד או שחורים מאוד, בעוד שקשה להסירם לחלוטין. את המדיום היבש ניתן ליישם כמעט על כל משטח, חלק או גס מאוד. לעיתים קרובות משתמשים בחומרים מקבעים (אנ') בציורי פחם כדי להקשיח את הרישום וכדי למנוע מחיקה או שפשוף של אבק הפחם ממנו.
השיטה המשמשת ליצירת פחם אמנים דומה לזו הנהוגה בתחומים אחרים, כמו ייצור אבק שריפה וחומרי דלק לבישול. סוג חומר העץ ושיטת ההכנה מאפשרים לייצר מגוון סוגים וטקסטורות פחם על גבי המשטח.[3]
סוגים
ישנם סוגי פחם לשימושים שונים כמדיום אמנותי יבש, אך הסוגים הנפוצים הם: פחם דחוס, פחם גפן ועיפרון.
- פחם גפן הוא מקל פחם ארוך ודק שהוא תוצאה של שריפת ענפי גפנים בכבשן ללא אוויר. פחם הגפן מאפשר מגוון גוונים של אפור.[4]
- פחם ערבה הוא מקל פחם ארוך ודק שהוא תוצאה של שריפת ענפי עץ ערבה בכבשן ללא אוויר. צבעו כהה יותר מגווני האפור של פחם הגפן.[5] התכונות המיוחדות של פחם עץ הערבה והגפן שרישומים שנעשו באמצעותם ניתנים להסרה, באמצעות אבקה ומחיקה. סוגי פחם אלה מועדפים על ידי אמנים ליצירת סקיצות ראשוניות או קומפוזיציות בסיסיות. סוגי פחם אלה פחות מתאים ליצירת תמונות מפורטות.
- פחם דחוס (המכונה גם מקלות פחם) מעוצב לגוש או למקל. עוצמת הגוון נקבעת על ידי קשיות וקשיחות המקל. כמות חומרי ההצמדה כגון הגומי או השעווה בתהליך הייצור משפיעים על הקשיות. פחם דחוס רך יותר מייצר סימנים שחורים עזים בעוד שמקלות פחם מוקשחים/מוצקים יותר מייצרים סימנים בהירים.[6]
- עפרונות פחם מורכבים מפחם דחוס העטוף בשרוול עץ. הם מעוצבים כך, על מנת שהם יהיו דומים לעפרונות גרפיט תוך שמירה על תכונות הפחם. הם משמשים לעיתים קרובות לשרטוטים מפורטים עדינים ופריכים, תוך שמירה על ידיו של המשתמש שלא יחתמו או יתלכלכו מהפחם עצמו.[7]
סוגים אחרים של פחם אמנים כמו עפרונות פחם פותחו במהלך המאה ה-19 ושימשו בעיקר קריקטוריסטים.[8] אבקות פחם משמשות ליצירת שבלונות ומרקם.
קיים מגוון רחב של בפחמי אמנים, הנוצרים בהתאם לשיעור המרכיבים בהם: פחם דחוס מעץ ליבנה שרוף, מחימר שרוף, עם תוספות של פיגמנט שחור ותוספת כמות קטנה של צבע אולטרה-מרין.[9]
טכניקות אמנות
הנייר לשימוש בפחם אמנים יכול להשתנות באיכותו. מרקם מחוספס עשוי לאפשר ליותר פחם להיצמד לנייר. השימוש בנייר בעל גוון מאפשר אפשרויות שונות שכן ניתן להשתמש בפסטל שמן לבן (המכונה בדרך כלל בשם המותג Conté) בשילוב עם פחם ליצירת ניגודיות.[10]
שפשוף
השפשוף נעשה על ידי הנחת דף נייר על משטח ממוקד בעל מרקם הרצוי לאמן, ולאחר מכן שפשוף הפחם על הנייר כדי ליצור תמונת ראי של מרקם המשטח.
התמזגות
המיזוג נעשה כדי ליצור מעברים חלקים בין אזורים כהים לבהירים יותר בציור. ההתמזגות יכולה ליצור גם אפקט צל. שתי שיטות נפוצות של מיזוג ישנן: שימוש באצבע כדי לשפשף או לפזר את פחם שהונח על הנייר או שימוש בעפרונות נייר הנקראים גם טורטיון (אנ'). רבים מעדיפים להשתמש בפיסות עור רכות.
מחיקה
המחיקה מתבצעת לעיתים קרובות עם מחק גומי עיסה. זהו מחק רך וגמיש שלעיתים קרובות ניתן לחשוב שהוא מנקה את עצמו. ניתן לעצב אותו על ידי לישה רכה בידיים, לקצוות המיועדים לאזורים קטנים. מחק העיסה עשוי מחומר אפור המזכיר חימר או גומי. היתרון שלו בכך שהוא לא משאיר סימן, ולכן מחזיק מעמד זמן רב יותר ממחקים אחרים. הוא מוחק על ידי ספיגת חלקיקי הפחם או הגרפיט. ניתן להשתמש בו למחיקה מדויקת או להדגשה. הוא לא מתאים למחיקת שטחים גדולים ועלול להימרח או להידבק אם הוא מתחמם יתר על המידה.
היסטוריה
פחם היה לעיתים קרובות מרכיב מרכזי בציורי המערות.[11] אחד מציורי הפחם העתיקים ביותר שנשמר הוא הציור של הזברה, שנמצא במערת אפולו בנמיביה.[12]
בתקופת הרנסאנס נעשה שימוש נרחב בפחם, אך מעט יצירות אמנות שרדו מאותה תקופה כי חלקיקי הפחם התקלפו מהבד. בסוף המאה ה-15 יושם תהליך של השקעת הרישומים באמבט גומי או לכה כדי למנוע מהפחם להתקלף. תרבויות רבות השתמשו בפחם לאמנות, הסוואה וטקסים. ילידים רבים באוסטרליה, חלקים מאפריקה, איי האוקיינוס השקט, חלקים מאסיה ואחרים עדיין משתמשים בציורי גוף בטקסי חתונות, טקסים רוחניים, מלחמה, ציד וטקסי לוויה.
לאורך תולדות האמנות המערבית, אמנים ידועים שהשתמשו במדיומים אחרים, השתמשו בפחם לרישום או לניסויים מקדימים לציורים אחרונים שתכננו לצייר. דוגמאות לאמנים עכשוויים המשתמשים בפחם כמדיום עיקרי הם רוברט לונגו, וויליאם קנטרידג', דן פייל וג'ואל דניאל פיליפס.
גלריה
-
שרטוט פחם מאת Winslow Homer, 1883, הספרייה הציבורית של בוסטון -
ציור XIII מאת ג'ורג'יה אוקיף, 1915, מוזיאון מטרופוליטן לאמנות -
Pivoines מאת ז'אן-מקס אלברט 1989
.jpg)
קישורים חיצוניים
- פחם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ "Charcoal: powdered, compressed, willow and vine". Muse Art and Design. 7 בספטמבר 2011. אורכב מ-המקור ב-31 באוגוסט 2012. נבדק ב-15 בספטמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Harris, Peter J F (1999). "On Charcoal". Interdisciplinary Science Reviews. 24 (4): 301–306. doi:10.1179/030801899678966. נבדק ב-15 בספטמבר 2013.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Lindquist, Evan. "How to Make Drawing Charcoal". נבדק ב-18 בספטמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ The ARTnews Recommends Editors, The ARTnews Recommends Editors, The Best Vine and Willow Charcoal for New Effects on the Page, ARTnews.com, 2021-05-07 (באנגלית אמריקאית)
- ^ "The Best Vine and Willow Charcoal for New Effects on the Page". ARTnews.com (באנגלית אמריקאית). 2021-05-07. נבדק ב-2022-04-11.
- ^ Saitzky, Steven (1987). "Carbon Based". Art Hardware: The Definitive Guide to Artists' Materials. Watson-Guptill. ISBN 9780823002672. אורכב מ-המקור ב-2013-09-21. נבדק ב-2013-09-16.
- ^ Steven, Pearce (2017). 101 textures in graphite & charcoal. Lake Forest, CA: Quayside Publishing Group. pp. 8–9. ISBN 978-1633224100. OCLC 987022498.
- ^ Elisabeth, Mary. Foster, Niki (ed.). "What are Charcoal Pencils?". נבדק ב-2013-09-15.
- ^ "How to Choose Drawing Materials: Compressed Charcoal- How it's made?". RUSART Art Supplies. אורכב מ-המקור ב-12 בינואר 2014. נבדק ב-18 בספטמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Vebell, Victoria (2004). Exploring the Basics of Drawing (1st ed.). Cengage Learning. ISBN 9781401815738.
- ^ "An archaeologist has discovered charcoal drawings that are 23,000 years old..."
- ^ Kleiner, Fred S. (1 בינואר 2012). Art Before History. Gardner's Art Through the Ages; A Global History (14th ed.). Street Boston, MA 02210: Wadsworth: Cengage Learning. ISBN 978-0495915430.
{{cite book}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: location (link)
34611950פחם (אמנות)