פורטל:תל אביב-יפו/ציטוט נבחר/32

זה התחיל ברגע שבו נתגלתה יפו. עמדנו על האונייה וחיכינו שהסירות יורידו אותנו אל החוף, והדבר הראשון שאני זוכר, עוד לפני שהגענו לחוף, זה השמיים. שמיים כחולים, מוארים, משהו שמעולם לא ראיתי לפני כן. במקום שממנו באתי השמיים היו אפורים, כהים, כבדים. אחר כך הייתה יפו, עם סבלים הערבים בתרבושים ובמכנסיים הרחבים, הלימונדה על הגב, ערימות של תפוזים, והכל מלא בצעקות ובצרחות. מיפו נסענו לתל אביב, ואחרי השמיים הכחולים והשוק עם הצבעים החזקים והריחות העזים, אני זוכר את הדרך, את התדהמה לגלות שגם העצים כאן הם אחרים. במקום העצים הכבדים, הקדורניים, שהיו במקום שבו נולדתי, פה אפילו העצים נראו לי ירקרקים ורכים וקלים. והעיר תל אביב, עם שוטרים עבריים, והאנשים עם חולצות קצרות ומכנסיים קצרים, וכולם דיברו עברית. אם ישראל הייתה חלום, אז במקרה הזה המציאות הייתה יפה יותר מהחלום.

— שמעון פרס מתאר את עלייתו ארצה בגיל 11