פורטל:תל אביב-יפו/ציטוט נבחר/27

היה איזה קסם חשאי מיוחד בעצם המילה "תלאביב". כשאמרו "תלאביב", מיד ראיתי בדמיון תמונת בחור חסון כזה, בגופיית-עבודה כחולה, שזוף ורחב-כתפיים, משורר-פועל-מהפכן, בחור עשוי ללא חת, "חברמן" קראו לו, מתולתל, חובש קסקט רשלני-גנדרני, מעשן סיגריות "מַטוסיאן", והוא בן-בית בעולם: כל היום הוא עובד קשה בריצוף, או בזיפזיף, בערב מנגן בכינור, בלילה רוקד עם בחורות או שר להן שירים נוגים בין החולות לאור ירח מלא, ולפנות בוקר הוא שולף מן הסליק אקדח או סטן ויוצא-מתגנב אל החושך להגן על שדות ובתים.

— עמוס עוז, סיפור על אהבה וחושך.