פורטל:תל אביב-יפו/ציטוט נבחר/23

אָז הָיָה לָהּ עֲדַיִן רֵיחַ שֶל יָם,
שֶל צְדָפִים, וּקְלִיפּוֹת תַּפּוּזִים וְשָרָב טֶרֶם-קַיִץ,
וְהַקֶּסֶם הַזֶּה שֶל בִּלְתִּי מְסֻיָּם
וְנוֹדָע כַּחֲלוֹם שֶחָלְמוּ פַּעֲמַיִם.

אוֹר וְיָם הִקִּיפוּהָּ. מֵאָה חִשּוּקִים
הֶחֱזִיקוּ בָּהּ טַעַם עֶרְגָּה מְלוּחָה -
חוֹלוֹתַי הַצְּמֵאִים, נְעוּרַי הַחוֹשְקִים,
כָּל כִּתְרֵי יְגוֹנִי הַבָּזִים לַמְּלוּכָה -
וְהָעִיר אִי לָבָן עַל גַּלִּים יְרֻקִּים.

— לאה גולדברג, המסע הקצר ביותר