פורטל:החלב/מאמר נבחר/12
קיטור וכשרות - הרב יוסף מרדכי זילבר, יועץ בד"צ ועדת מהדרין לחומרי גלם
הקיטור הוא הכוח העיקרי המניע את כל הסובב אותנו הן מהצד האנרגטי (כי בדרך כלל רוב רובם של תחנות הכח בעולם המספקות חשמל מונעות ע"י קיטור) והן כספק חום לרוב התעשיות בעולם ובפרט לתעשיית המזון. הקיטור הפך לאחד הנושאים הקובעים את כשרות המזון. וצריך להביאו בחשבון כמדד חשוב ביותר במתן כשרות למפעל או למוצר מזון מסוים. הסיבה לכך היא, משום, שהקיטור נתפס כ"זיעה" המוזכרת במספר מקומות בספרי ההלכה כמשפיעה על כשרות המזון. בשורות הבאות נעמוד על סוגיית הקיטור בתעשיית המזון.
א. זיעה אוסרת
המקור החשוב לקביעה שזיעת איסור אוסרת מאכל כשר, הוא בשו"ע יורה דעה סימן צב סעיף ח, שם נפסק שמחבת רותחת של חלב שנתנו בכירה תחת קדירה של בשר – הזיעה עולה ונבלעת בקדירה ואוסרתה. מוסיף שם ה"דגול מרבבה" שגם המחבת המכילה את החלב נאסרת, כי הטעם גם יורד דרך הזיעה מהבשר לחלב. הרמ"א מוסיף, שרק אם הזיעה חמה בדרגת חום שהיד סולדת בה והמחבת מגולה – רק אז עובר הטעם, אבל אם הזיעה אינה חמה מספיק – הטעם לא עובר. לכן, מוסיף הרמ"א, נהגו לעשן בשר מעל "קדירות של חלב", כי האדים לא חמים. המסקנה העולה מסעיף הזה, שבמצבים מסויימים "זיעה" מעבירה טעם. אבל כתוב ברמ"א ש"אם המחבת מכוסה הכל שרי". לעומת זאת, ביו"ד סימן קח סעיף ב כותב המחבר, לגבי דין "ריחא מילתא" שמותר לבשל בשר איסור ובשר היתר בקדירות נפרדות בתנור אחד אפילו ש"פיו סתום". והרמ"א במקום אוסר אלא אם הקדירה מכוסה או בתנור פתוח.