פורטל:הומור/הידעת?/22
.jpg)
יוזף היידן, מחשובי המלחינים בתקופה הקלאסית, נודע בחוש הומור מפותח ואהב לחמוד לצון. בפרק השני של סימפוניית ההפתעה, הוא הפתיע והשכים את הקהל, עם אקורד חזק במיוחד, מיד לאחר מוטיב ארוך ב"פיאנו" - נגינה חרישית, שהרדימה אותו. היידן זכה לכבוד מצד המוזיקאים בחצר ניקולאוס אסטרהאזי, שעליהם היה ממונה, כיון שהצליח לקיים אווירה נוחה ביחסי העבודה, אך גם ייצג ביעילות את האינטרסים של הנגנים בפני מעסיקם. דוגמה לכך היא סימפונית הפרידה. היידן כתב וביצע אותה ב-1772, כתגובה לשהות כפויה וממושכת של הצוות המוזיקלי במעון הקיץ של הנסיך, בעוד שמשפחותיהם נותרו באייזנשטאדט. הסימפוניה מסתיימת בפרק, במהלכו מדי כמה תיבות קמים נגנים אחדים ממקומם, מכבים את נר התאורה של התווים שלהם, ועוזבים את האולם. כך עד שנותרים על הבמה רק שני כנרים, המנגנים דואט. הנסיך הבין את הרמז, והתזמורת הורשתה לעזוב את המעון כבר למחרת.