פורטל:אמנות/ציטוט נבחר/16

אני מכנה את הפרויקט שלי בשם תיאטרון, משום שהספק שיצירת אמנות, או צבע אדום, מסוגלים להעיד על החיים עצמם או להגיב עליהם במידה מספקת. האמנות איננה החיים עצמם, ובאותה מידה, אין האמנות מעדנת את מכאובי החיים. יש בה קריאה של היחיד שנואש מן האפשרות שקולו או אמנותו תשנה את מהלכי החיים. דהיינו, את מהלכי החברה. האמנות היא תוצאה של חוסר סיכוי, ולמעשה, של יאוש שאי אפשר לכבוש אותו, אלה רק להצביע אותו. הצעקה של היחיד היא הצידוק היחיד לחברה. ויצירות אמנות הן ההצדקה היחיד לקיום בתוך אי-הצדק והמלחמות.

— משה גרשוני על "אטימה אדומה: תיאטרון" (1980)