פוליטיקה של בלארוס

בלארוס היא רפובליקה נשיאותית ונשיא בלארוס הוא ראש המדינה. הרשות המבצעת היא הממשלה; ובראשה עומד ראש הממשלה, הממונה על ידי הנשיא. הרשות המחוקקת מורכבת מפרלמנט בן שני בתים, "האספה הלאומית", אך לנשיא יש סמכות להוציא צווים, שאינם מוגבלים בזמן, והם בעלי תוקף של חוק. הצהרת העצמאות של בלארוס (מה-27 ביולי 1990) נבעה מתגובות להתרחשויות פוליטיות (פנימיות וחיצוניות), ובייחוד הושפעה מהכרזת העצמאות של אוקראינה, שגרמה למנהיגי הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית להבין כי התמוטטות ברית המועצות קרבה.

לאחר ייסוד הרפובליקה של בלארוס ב-25 באוגוסט 1991 הפך סטניסלב שושקביץ' למנהיג הראשון של המדינה (וכיהן בתפקיד זה עד 1994). בתקופת שלטונו קידם שושקביץ' את המעבר מן העבר הסובייטי וניסה גם לקדם יחסים עם המערב. יורשו, אלכסנדר לוקשנקו שינה מדיניות זו ומדיניותו היא פרו-רוסית באופן מובהק. לוקשנקו גם השיב חלק מן המשרדים והתפקידים שהיו קיימים בתקופה הסובייטית, כמו גם סמלים סובייטיים. סגנון מנהיגותו האוטוריטרי (ויש הטוענים: הדיקטטורי) משך תשומת לב למצבה של ארצו במישור הבינלאומי.

בשל יחסים מתוחים עם מדינות המערב על רקע אופי השלטון במדינה, ועם רוסיה על רקע כלכלי, בלארוס מקיימת קשרים עם מדינות אמריקה הלטינית והמזרח התיכון, בתוכן איראן וישראל.

חוקת המדינה אושרה בשנת 1994. בשנת 2004 בוטלה פסקה שמגבילה מספר תקופות בהם מועמד לנשיא המדינה יכול לכהן בתפקיד.

בבלארוס פועלות מספר מפלגות, אך רמת השפעתם על הנעשה במדינה היא קטנה מאוד. בשנת 2007 הוקם ארגון רוס הלבנה שמטרתו לתמוך במדיניות של לוקאשנקו.