עקרון הגילוי המלא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עקרון הגילוי המלא מספק קווים מנחים לגבי מידת הפירוט וצורת ההצגה שעל פיהן יש לדווח על החלקים המרכיבים את הדוחות הכספיים של חברות מסחריות.

המכלול שמכונה "דוחות כספיים" כולל שלושה חלקים עיקריים:

גוף הדוחות הכספיים יכלול:

הביאורים לדוחות הכספיים יכללו[1]:

  • גילוי בהיר וממצה של כל מדיניות חשבונאית משמעותית שיושמה.
  • מידע מילולי וכמותי נוסף עבור פריטים בגוף הדוחות הכספיים, בכל מקום שהמידע נחוץ למשתמשי הדוחות לקבלת החלטות.
  • מידע לגבי אירועים רלוונטיים שאירעו לאחר תאריך הדוחות הכספיים אבל טרם פרסומם.
  • מידע לגבי סיכונים ואי ודאויות מסוימים, אליהם חשוף התאגיד.

מידע פיננסי נוסף: דוח דירקטוריון על מצב התאגיד: לפי תיקון לתקנות ניירות ערך משנת 1994, על חברות שחל עליהן חוק ניירות ערך[2], לצרף לדוחות הכספיים השנתיים דוח דירקטוריון המשמש מסגרת משלימה למידע כספי המוצג בדוחות הכספיים.

הערות שוליים

  1. ^ אהרון יוסי, יסודות החשבונאות ודיווח כספי, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה
  2. ^ חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0