עצה
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
עֵצָה (בלועזית: Xylem) היא אחת משתי רקמות ההובלה בצמחים וסקולריים (לצד השיפה). תפקיד העצה הוא הובלת מים ומינרלים הנקלטים באדמה על ידי מערכת השורשים - אל כל חלקי הצמח. תפקוד נוסף הוא חיזוק הצמח ותמיכה מבנית כנגד כוח הכבידה.
תפקוד
העצה מובילה בעיקר מים ומלחים המומסים בהם. הצמח אינו משקיע אנרגיה בהעלאת המים מהשורש ועד לחלקיו העליונים דרך העצה, אפילו בעצים תמירים שגובהם עולה על מאה מטרים, שכן צינורות העצה בנויים מתאים מתים. מספר תאוריות מנסות להסביר את התופעה:
- תיאורית הקוהזיה והמתח: קשרי מימן בין מולקולות המים גורם להם להימשך זו לזו. תופעה זו נקראת קוהזיה. מים המתאדים מעלי הצמח יוצרים מתח שלילי בין מולקולות המים, המסודרות בעמודה הנמשכת מהשורשים ועד העלים שבקצות הענפים. המתח השלילי גורם למשיכת עמודת מולקולות המים כלפי מעלה.
- נימיות: קשרי מימן קיימים גם בין מולקולות המים לבין המולקולות המרכיבות את צינורות העצה עצמם, והם מהווים מנגנון מתחרה הקרוי אדהזיה.
- לחץ בשורשים: המים החודרים לשורשים יוצרים לחץ המסייע בדחיפת המים אל מחוץ לשורשים, כלפי מעלה.
מבנה
את העצה נהוג לחלק לשני סוגים, בהתאם למיקומם בצמח:
- עצה ראשונית: מסודרת בצרורות וסקולריים, יחד עם השיפה. העצה הראשונית נוצרת בגדילה הראשונית של הצמח על ידי הפרוקמביום. היא מורכבת מפרוטוקסילם ומטאקסילם, כאשר המטאקסילם נוצרת לאחר הפרוטוקסילם, אבל לפני העצה המשנית.
- עצה שניונית: נמצאת בצמחים מעוצים בלבד, ועוטפת את העצה הראשונית. העצה השניונית מתפתחת מרקמה עוברית הנקראת קמביום וסקולרי. העצה נוצרת במשך כל חיי העץ, ונדחסת כלפי חוץ במשך השנים. היא מהווה למעשה את המרכיב העיקרי של הגזעים וענפי העצים, ושל החומר המוכר לנו כעץ. לרוב, עם יצירת העצה המשנית, העצה הראשונית נסתמת על ידי פסולת אורגנית של העץ ויוצאת מכלל שימוש.
העצה היא רקמה מורכבת המכילה מספר סוגי תאים, אך מורכבת ברובה משני סוגים של תאים:
- טרכאידים[1]: תאים מוארכים ומחודדים בעלי גמצים.
- חוליות טרכאה[2]: התפתחות אבולוציונית מאוחרת, תאים אלו נמצאים בעיקר במכוסי זרע וכמעט שאינם קיימים בחשופי זרע. חוליות הטרכאה מתחברות זו לזו ויוצרות מבנה צינורי.
הן הטרכאידים והן חוליות הטרכאה מתים בסמוך למועד היווצרם. לאחר מותם נותרים בעיקר דפנות התאים העבים והמחוזקים בליגנין.
