עות'מאן נורי פאשא
עות'מאן נורי פאשא, בצילום משנת 1895 | |
לידה |
1832 טוקט, האימפריה העות'מאנית |
---|---|
פטירה |
5 באפריל 1900 (בגיל 68 בערך) קונסטנטינופול, האימפריה העות'מאנית |
השתייכות | צבא האימפריה העות'מאנית |
תקופת הפעילות | 1852–1900 (כ־48 שנים) |
דרגה | מושיר |
פעולות ומבצעים | |
מלחמת קרים המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) |
עות'מאן נורי פאשא (בטורקית: Osman Nuri Paşa; 1832, טוקט – 5 באפריל 1900, איסטנבול, האימפריה העות'מאנית) היה קצין עות'מאני בדרגת פילדמרשל (בטורקית: Müşir) ונחשב לגיבור מלחמה בשל תעוזתו בעת המצור על פלבן, במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878). נורי פאשא זכה לתואר ראזי, המהווה תואר כבוד של "לוחם קודש" הניתן ללוחמים עתירי ניסיון שהוכיחו את גבורתם בקרב.
חייו
עות'מאן פאשא נולד למשפחה מיוחסת מהעיר טוקט. אביו היה פקיד ממשל עות'מאני ועם מינויו של האב לתפקיד בבירה העות'מאנית, עברה המשפחה לעיר זו. ב-1852, סיים עות'מאן פאשא סיים את האקדמיה הצבאית, הצטרף לחיל הפרשים ולחם במלחמת קרים. הוא הצטיין בתפקידו וזכה לקידום מהיר. ב-1861 פיקד על הכוחות העות'מאנים אשר דיכאו את המרד בכרתים וב-1864 טיפל במהומות בתימן. עם שובו מתימן, זכה לתואר פאשא ומונה למפקד הצבא העות'מאני בחבל שקודר שבאלבניה. באפריל 1876 היה עות'מאן פאשא דמות צבאית מרכזית בדיכוי מרד אפריל הבולגרי, אשר בעקבותיו קודם לדרגת מושיר.
במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית 1877–1878, בעת המצור על פלבן, גילה עות'מאן פאשא תעוזה והקרבה אישיים כאשר בניגוד לסיכויים, ניסה לפרוץ עם כוחותיו את המצור. לאחר הצלחה ראשונית נפצע עות'מאן פאשא ממספר כדורים ברגלו, המשיך לנהל את הקרב כאשר הוא פצוע ומדמם והצליח להסיג את כוחותיו באופן מסודר יחסית, בחזרה לפלבן. ב-10 בדצמבר 1877 נכנע עות'מאן פאשא עם כוחותיו ונלקח בשבי הרוסים.[1]
עות'מאן פאשא נלקח לחרקוב ושם הוחזק עד לסיום המלחמה. בשובו משביו, זכה עות'מאן פאשא לקבלת פנים השמורה לגיבורים כאשר קהל המונים הריע לו. מאוחר יותר העניק לו הסולטאן עבדול חמיד השני תואר כבוד של מרשל ארמון הסולטאן. בעשרים השנים הבאות, כיהן עות'מאן פאשא ארבע פעמים כשר המלחמה העות'מאני. הוא הלך לעולמו ב-5 באפריל 1900 ונקבר באיסטנבול. אחד מפרברי העיר איסטנבול (בחלק האירופי), מכונה על שמו ובעיר הולדתו טוקט, הוקמה ב-1992 אוניברסיטה הנושאת את שמו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ סידני וויטמן, "זכרונותיו של מלך רומניה, לונדון, 1899, עמודים 274-275.", באתר archive.org (באנגלית).
25104588עות'מאן נורי פאשא