העורקים הכליליים
העורקים הכליליים (TA: coronary artery, נפוצים בשם הלעוזי: העורקים הקורונריים) הם העורקים המספקים דם לשריר הלב, למערכת ההולכה שלו ולמרכיבים נוספים של הלב. טרשת עורקים נפוצה בעורקים הצרים האלו ועלולה לגרום למחלת לב איסכמית. העורקים מחולקים ל-2 עורקים מרכזיים: העורק הכלילי הימני והעורק הכלילי השמאלי (RCA וLCA בהתאמה), וסעיפיהם. העורקים האלו עוברים בין שכבת כיס הלב לשכבת שריר הלב ונקראים גם עורקים אפיקרדיאלים (אפיקרדיום הוא שמה של רקמת כיס הלב בלועזית). עורקים קטנים נוספים עוברים בתוך שכבת שריר הלב ונקראים עורקים סאב-אפיקרדיאלים.
מבנה
מקורם של העורקים הכליליים במסתם אבי העורקים ליד העלים שלו, כשלמעשה, אלו העורקים הראשונים המתפצלים מאבי העורקים.
העורק הכלילי השמאלי מספק דם ללב שמאל, חדר ועלייה שמאל, ולמחיצה הבין חדרית. הפיצול המרכזי הראשון של העורק הכלילי השמאלי הוא לעורק הכותר (LCX) ולעורק הקדמי היורד (LAD). עורק הכותר מתפצל בהמשך לענפים נוספים כשהעיקרי מביניהם הוא העורק השולי השמאלי. עורק הכותר מספק דם בעיקר לחדר שמאל ולעיתים למערכת ההולכה של הלב וממשיך עד החלק האחורי של הלב. העורק השמאלי הגדול יותר הוא העורק הקדמי היורד. העורק מספק דם לאזור החדר השמאלי, למחיצה הבין חדרית ולחוד הלב. העורק הקדמי היורד מתפצל למספר ענפים ולבסוף מתבצעת השקה בינו לבין העורק היורד האחורי, סעיף של העורק הכלילי הימני.
העורק הכלילי הימני מספק דם לעלייה ימין, לשני חדרי הלב, לחלק קטן מהמחיצה הבין חדרית וברוב המקרים למערכת ההולכה של הלב. הסעיפים העיקריים של העורק הכלילי הימני הם העורק השולי הימני וברוב המקרים העורק היורד האחורי (PDA). העורק השולי הימני מספק את הדם לחדר ימין של הלב, בעוד שהעורק היורד האחורי לשני חדרי הלב ולחלק קטן מהמחיצה הבין חדרית.
מערכת ההולכה של הלב מקבלת את אספקת הדם שלה מעורק הגת והפרוזדור כשב-60% מהאוכלוסייה מסתעף מהעורק הכלילי הימני וב-40% מהאוכלוסייה מעורק הכותר.
העורק היורד האחורי לרוב מסתעף מהעורק הכלילי הימני (ב-70% מהאוכלוסייה), מצב בו המערכת הכליליית מסווגת ב"שליטה ימנית". לעיתים, העורק מסתעף דווקא מעורק הכותר (ב-10% מהאוכלוסייה), מצב בו המערכת הכליליית מסווגת ב"שליטה שמאלית", ולעיתים הן מעורק הכותר והן מהעור הכלילי הימני (בכ-20% מהאוכלוסייה).
תפקוד
במהלך התכווצות שריר הלב (סיסטולה) נוצר לחץ חוץ-כלי על עורקים אלו ומונע מעבר של דם בעורקים. על כן, מרבית הדם שמגיע לשריר הלב בעורקים הכליליים מגיע בזמן שלב הרפיית הלב (דיאסטולה).
העורקים הכליליים יכולים להתרחב ולהתכווץ בהתאם לדרישות החמצן של הלב. חוסר מעבר דם (ואיתו חמצן) לאזור מסוים בלב, למשל עקב חסימה של עורק כלילי מסוים, גורם ללב לעבוד בקצב מהיר יותר וחזק יותר ובכך מעלה את הדרישה של אזור זה לעוד חמצן. מצב זה מגביר אף יותר את האיסכמיה לאזור זה ויכול לפגוע בו. איסכמיה מועטה וקצרה עלולה לתעוקת לב, בעוד איסכמיה חמורה, כמו במקרים של אוטם שריר הלב, עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך לרקמת השריר של הלב.
מספר ההשקות של עורקים בלב נמוך מאד באופן יחסי, אם כי עולה במהלך השנים. עקב מספר המעקפים הנמוך, חסימה של כלי דם עלולה למנוע הגעה של דם לאזורים שונים בלב, שכן אין מעקפים שיספקו דם לאזורים אלו. ההשקות הבודדות שבלב מתקיימות בין העורק הקדמי היורד להעורק היורד האחורי, בין העורק הכלילי הימני לעורק הכותר ובין חלקי העורקים המזינים את המחיצה הבין חדרית. השקות אלו תורמות ללב בעת חסימה, שכן אם אחד מכלי הדם נחסם, כלי הדם השני ממשיך לספק דם, ובכך חמצן, לאזור בו השקה זאת מתרחשת.
קישורים חיצוניים
{הבהרה רפואית}}
