עבירת ההחזקה
עבירת ההחזקה היא עבירה העוסקת באיסור החזקה של חפץ מסוים, כאשר ההחזקה דורשת זיקה לנכס ושליטה בו.
עבירת ההחזקה מצויה בסעיף 34 (כ"ד) לחוק העונשין,[1] וזו לשונה: "החזקה" - שליטתו של אדם בדבר המצוי בידו, בידו של אחר או בכל מקום שהוא, בין שהמקום שייך לו ובין אם לאו; ודבר המצוי בידם או בהחזקתם של אחד או כמה מבני חבורה בידיעתם ובהסכמתם של השאר יראו כמצוי בידם ובהחזקתם של כל אחד מהם ושל כולם כאחד; עבירת ההחזקה משמעותה איסור ההחזקה בחפץ כלשהו, כאשר לא נדרשת פעולה פיזית של אותו אדם בחפץ, אלא רק זיקה מיוחדת לחפץ ושליטה בדבר. עבירת ההחזקה מתקיימת גם אם אותו אדם לא עשה שימוש באותו החפץ. דוגמה לעבירת ההחזקה היא סעיף 7(א) לפקודת הסמים המסוכנים, החוק אוסר על כל אחד מאיתנו להחזיק ברשותו סם מסוכן. לפי מבחן השליטה האפקטיבית- ההחזקה יכולה להיות בידי יחיד, אך גם בידי מספר אנשים. במידה ורוצים להפליל את כולם בעבירת ההחזקה יש להוכיח שלכל אחד בנפרד הייתה יכולת להחליט מה יקרה לדבר האסור בהחזקה. ניתן לראות כ"מחזיק" גם מי שמשתייך לחבורה, ומסכים שתהיה לכל בני החבורה החזקה ממשית בחפץ.
קישורים חיצוניים
- ע"פ 250/84 דן הוכשטט נ' מדינת ישראל מ (1) 813 (1986)
הערות שוליים
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "עבירת ההחזקה".