עבד אל-כרים סורוש
 |
עבד אל-כרים סורוש (בפרסית: عبدالكريم سروش) נולד בטהראן, איראן, ב־1945. לאחר שסיים סורוש תואר שני בכימיה אנליטית, עבר ללימודי היסטוריה ופילוסופיה של המדע. החל משנת 2000 סורוש הוא מרצה אורח באוניברסיטאות רבות ברחבי העולם ומעביר הרצאות רבות ושנויות במחלוקת בלימודי אסלאם ודמוקרטיה, לימודי קוראן ופילוסופיה של החוק האסלאמי.[1]
קורות חיים
עבד אל-כרים סורוש נולד בטהרן בשנת 1945 למשפחה במעמד פועלים. לאחר שסיים תיכון סורוש החל ללמוד רוקחות באיראן. ובהמשך התקבל ללימודי תואר שני בכימיה אנליטית בבית ספר ללימודים מתקדמים בלונדון. אחר כך שינה כיוון והחל ללמוד בצ'לסי קולג' שבלונדון לימודי היסטוריה ופילוסופיה של המדע.[1]
לאחר המהפכה האיראנית, סורוש חזר לאיראן ולאחר שנה בשנת 1980 כל האוניברסיטאות נסגרו, והוא מונה ל"מכון למהפכה תרבותית", גוף המנה סה"כ שבעה חברים. מטרתו של המכון הייתה לתכנן את פתיחת האוניברסיטאות וארגונן מחדש. לאחר שלוש שנים, ב-1983 עבר ל"מכון למחקרי תרבות" שם שירת כחבר סגל.[2]
בשנות התשעים של המאה העשרים סורוש פיתח יחס ביקורתי כלפי ההנהגה האיראנית שלאחר המהפכה. בעקבות היחס הביקורתי שפיתח ייסד את כתב העת החודשי " קיאן" (“kiyan”). כתב עת זה נעשה במהרה פורום בולט לאינטלקטואליזם דתי. במגזין זה פרסם מאמרים שזכו לביקורת רבה, בעיקר מצד המשטר. כתוצאה מכך סורוש חווה הטרדות רבות מצד המשטר ואיבד את עבודתו וביטחונו האישי. בשנת 1998 נסגר ה"קיאן" לצד כתבי עת אחרים בהוראתו של עלי ח'מאני, השליט העליון של איראן.[2]
בשנת 2000 סורוש כיהן כמרצה אורח באוניברסיטת הרווארד בחוג ללימודי אסלאם ודמוקרטיה, לימודי קוראן ופילוסופיה של החוק האסלאמי. בהמשך גם היה מרצה אורח באוניברסיטת ייל, פרינסטון, במכון למחקר מתקדם בברלין (בגרמנית Wissenschaftskolleg zu Berlin) ובאוניברסיטאות אחרות.[1]
הרצאותיו וספריו של סורוש ספגו ביקורת מאנשי המשטר האיראני על ערעורו באיחוד דת ומדינה ובתמיכה בעד הפיכת איראן למדינה דמוקרטית.[3] עם זאת, גם ליברלים והוגי דעות רבים חולקים על הפן הדתי שבדעותיו ומתנגדים לרוח האסלאמית שבדבריו מאחר שהם מתנגדים לעקרונות המוסלמיים ההדוקים שבהם הוא עדיין דוגל.[4]
סורוש פרסם עשרות ספרים וטורקית. הידוע ביותר מתוכם הוא הספר "הגיון, חופש ודמוקרטיה באסלאם" שפורסם באנגלית על ידי אוניברסיטת קיימברידג' הכולל בתוכו חלק מהעבודות הכי חשובות שלו.[5]
פילוסופיה
סורוש מתעניין ומתעסק בעיקר בפילוסופיית המדע, פילוסופיה של דת, והמערכת הפילוסופית של ג'לאל א-דין רומי[1]. בנוסף, בעוד שהמשטר האסלאמי מנסה לכפות את פרשנותו האקסקלוסיבית, ולדחות בתוקף כל פרשנות המערערת על מעמד אנשי הדת, סורוש מאמין שאין לאסלאם פרשנות אחידה, ואין פרשנות אחת עדיפה על פני אחרת. סורוש גם מאמין גדול בדמוקרטיה, פלורליזם וליברליזם, בעודו נשאר מוסלמי הדוק. הוא חשוב ומנסה לשכנע אנשים רבים כי ניתן להיות דמוקרטים ולהישאר מאמינים מוסלמים.[6]
פרסים
- זכה פרס ארסמוס ב-2004[3]
- נכנס לרשימת מאה האנשים המשפיעים ביותר של עיתון “Time” ב-2005[7]
- מקום 7 מתוך רשימת מאה האינטלקטואלים המשפיעים ביותר של עיתון “prospect magazine” ב-2008[5]
- מקום 45 ברשימת מאה האינטלקטואלים של מגזין “foreign policy” ב-2009[4]
- מקום 40 ברשימת מאה הוגי הדעות ב-2010[8]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 AbdolKarim Soroush :: عبدالکريم سروش, drsoroush.com
- ^ 2.0 2.1 "סילחו לי, אומר עבד אלכרים סורוש בחיוך מבויש, אבל עייפתי". הארץ. נבדק ב-2023-11-25.
- ^ 3.0 3.1 Erasmusprijswinnaars, Praemium Erasmianum Foundation (באנגלית אמריקאית)
- ^ 4.0 4.1 The FP Top 100 Global Thinkers, web.archive.org, 2014-10-22
- ^ 5.0 5.1 Top 100 Public Intellectuals, Foreign Policy
- ^ הרפובליקה האסלאמית נגד האסלאם העממי / רז צימט, אוקטובר 31, 2011
- ^ Abdolkarim Soroush
- ^ ahughey, The FP Top 100 Global Thinkers, Foreign Policy, 2023-11-27 (באנגלית אמריקאית)
37784474עבד אל-כרים סורוש