סקאג'וויה
| לידה | מאי 1788 |
|---|---|
| פטירה | 20 בדצמבר 1812 (?) |
| כינויים נוספים | Sacajawea, Sakakawea |
| ידועה בשל | הדרכת משלחת החקר של לואיס וקלארק |
| בן זוג | טוסן שארבונו |
סקאג'וויה (באנגלית: Sakakawea או הגששית; מאי 1788 – 20 בדצמבר 1812) הייתה אישה משבט למהי שושון שסייעה לחוקרים לואיס וקלארק במשלחת החקר שלהם למיפוי השטח בטריטוריית לואיזיאנה.
סקאג'וויה נסעה עם המשלחת מרחק של אלפי קילומטרים מצפון דקוטה עד האוקיינוס השקט. היא עזרה לקיים קשרי תרבות עם התושבים המקומיים ובנוסף תרמה רבות להבנת ידיעת הטבע.
ביוגרפיה
מידע היסטורי אמין על אודות סקאג'וויה מוגבל מאוד. היא נולדה בקבוצת "אוכלי הסלמון" של שבט למהי שושון באזור סלמון, איידהו, במחוז למהי. בשנת 1800, כאשר הייתה בערך בת 12, היא ונערות נוספות נחטפו על ידי קבוצה של הידאטסה. בתקרית זו נהרגו כמה מבני שבטה. היא הוחזקה בשבי בכפר ליד העיר וושבורן, צפון דקוטה.[1]
בסביבות גיל 13, סקאג'וויה נמכרה שלא בהסכמתה לטוסן שארבונו (Toussaint Charbonneau), צייד קוויבקי שהתגורר בכפר. הוא קנה צעירה שושונית נוספת, המכונה "אשת בונה", כאישה שנייה. שארבונו רכש את שתי הנערות מידי ההידאטסה כדי שישמשו כנשותיו, אך ייתכן ש"זכה" בסקאג'וויה בהימורים.
המשלחת של לואיס וקלארק
סקאג'וויה הייתה בהריון עם הילד הראשון שלה כאשר חיל מחקר וגילוי הגיע לכפרי הידאטסה כדי לבלות שם את החורף של 5–1804. מריווד'ר לואיס וויליאם קלארק בנו את מבצר מנדן. הם ראיינו מספר ציידים שיוכלו לתרגם או להדריך את המשלחת לאורך נהר המיזורי באביב. הם הסכימו להעסיק את שארבונו כמתורגמן כיוון שגילו כי אשתו דוברת שושוני, וידעו שיזדקקו לעזרת השבטים השושניים במקורות המיזורי.
סקאג'וויה ושארבונו עברו להתגורר במבצר שבוע לאחר מכן. קלארק כינה אותה "ג'ייני".[2] לואיס ציין את לידתו של בנה ז'אן בטיסט שארבונו ב-11 בפברואר 1805. קלארק ומערביים נוספים כינו את הילד "פומפ הקטן" או "פומפי".
באפריל, המשלחת עזבה את מבצר מנדן ויצאה לכיוון נהר מיזורי בפירוגים. הם היו צריכים להשתמש במוטות נגד הזרם ולפעמים למשוך מגדות הנהר. ב-14 במאי 1805, סקאג'וויה הצילה פריטים שונים שנפלו מתוך הסירה, כולל היומנים והרשומות של לואיס וקלארק. מפקדי החיל, ששיבחו אותה על פעולתה המהירה, העניקו לנהר את השם "נהר סקאג'וויה" לכבודה ב-20 במאי 1805. עד אוגוסט 1805, הגיעה המשלחת לשטחי שושון ואנשיה ניסו לקנות סוסים כדי לחצות את הרי הרוקי. סקאג'וויה שימשה כמתורגמנית עבורם ואז גילו כי הצ'יף של השבט, קמאיוויט (Cameahwait), היה אחיה שלא ראה אותה הרבה שנים.
אנשי השבט הסכימו למכור סוסים לקבוצה, ולספק מדריכים שיובילו אותם בהרי הרוקי. המסע היה קשה במיוחד, עד כי נאלצו לאכול חלב נרות כדי לשרוד. כאשר ירדו אל האזורים היותר נוחים בצד השני, סקאג'וויה עזרה להם למצוא ולבשל את שורשי צמח הקמסיה כדי לחזור לאיתנם.
כאשר המשלחת פנתה לפתח נהר קולומביה לחוף האוקיינוס השקט, סקאג'וויה ויתרה על חגורת החרוזים שלה כדי לאפשר למפקדי המשלחת לסחור עבור חלוק פרווה אותו רצו לתת לנשיא תומאס ג'פרסון.
כאשר הגיעה המשלחת אל האוקיינוס השקט, כל חברי המשלחת - כולל סקאג'וויה ומשרתו של קלארק יורק - הצביעו בנוגע למיקום בניין משכן החורף שלהם. בינואר, כאשר פגר לווייתן נשטף אל החוף הדרומי של מבצר קלאטסופ, סקאג'וויה עמדה על זכותה ללכת ולראות את "הדג המפלצתי".
בדרך חזרה, הם הגיעו להרי הרוקי ביולי 1806. ב-6 ביולי כתב קלארק: "האישה האינדיאנית הודיעה לי שביקרה במישור הזה בתדירות גבוהה, והיא מכירה אותו היטב... היא אמרה שנגלה רווח בהרים לכיוון שלנו..." (כעת נקרא "מעבר גיבונס"). שבוע לאחר מכן, ב-13 ביולי, סקאג'וויה המליצה לקלארק לחצות לתוך אגן נהר ילוסטון במה שמכונה כיום "מעבר בוזמן". מאוחר יותר, המסלול הזה נבחר כמסלול האופטימלי עבור הרכבת הצפון פסיפית בחצייתה את קו פרשת המים של אמריקה.
אף על פי שסקאג'וויה תוארה כמדריכה עבור המשלחת,[3] פעולת ההדרכה שלה מתוארת פעמים מעטות בלבד. עבודתה כמתורגמנית בהחלט עזרה למשלחת החקר לנהל משא ומתן עם שבטי השושון; עם זאת, ייתכן כי הערך החשוב ביותר למשימה היה עצם הנוכחות שלה במהלך המסע המפרך, אשר סימלה את כוונותיה שוחרות השלום של המשלחת. בעת המסע במחוז פרנקלין (כיום), וושינגטון, ציין קלארק, "האישה האינדיאנית אישרה עבור האנשים האלה את הכוונות הידידותיות שלנו, כיוון שאף אישה לא מלווה משלחת מלחמה אינדיאנית באזור זה," ו"אשתו של שאבונו המתורגמן שלנו מפייסת את כל האינדיאנים בנוגע לכוונות הידידותיות שלנו, אישה עם קבוצת גברים היא אות של שלום".[4]
בסיום המסע כתב קלארק לשארבונו והוקיר תודה לסקאג'וויה על עבודתה ותרומתה למשלחת; הוא הודה שלא היה ביכולתו להשיב לה כראוי. הוא מוסיף כי היה שמח לאמץ את "פומפ" הקטן ולגדלו כבנו; הוא הזמין את "ג'ייני" ללוות את בנה הקטן אל קלארק עד שיאמצו באופן חוקי.[5]
המשך חייה ומותה
לאחר סיום מסע המחקר והגילוי, שארבונו וסקאג'וויה גרו שלוש שנים אצל ההידאטסה לפני שקיבלו את הזמנתו של ויליאם קלארק להתיישב בסנט לואיס, מיזורי, בשנת 1809. הם הפקידו את חינוכו של בנם ז'אן-בטיסט בידיו של קלארק, שרשם את הבחור הצעיר בפנימייה של אקדמיית סנט לואיס. סקאג'וויה ילדה בת, ליזט, כנראה בשנת 1812.[6]
כמה חודשים מאוחר יותר, 15 אנשים נהרגו במתקפת אינדיאנים על מבצר ליסה, בפתחו של נהר ביג הורן. בין הניצולים הייתה גם בתה הצעירה של סקאג'וויה. טוסן שארבונו חי עד גיל 76. בשנת 1813 הוא העביר באופן רשמי את המשמורת על בנו לוויליאם קלארק.[7]
הוקרה והנצחה
סקאג'וויה הייתה חלק חשוב במשלחת של לואיס וקלארק, המוכרת היטב לציבור האמריקאי. התנועה הלאומית לזכויות נשים בתחילת המאה העשרים אימצה אותה כסמל של עצמאות ושוויון, הקימה מספר פסלים ושלטים לזכרה, וופעלה רבות כדי להפיץ את ההישגים שלה.[8] פסלים ואנדרטאות רבים הוקמו לזכרה ברחבי ארצות הברית, להלן רשימה חלקית: הפסלת אליס קופר פיסלה את "סקאג'וויה וז'אן-בטיסט" בשנת 1905. זהו פסל ברונזה בפארק וושינגטון בפורטלנד, אורגון. בפארק סקאג'וויה במונטנה ניצב פסל שלה במקום ממנו משערים כי נחטפה כילדה. ב-1910 פיסל לאונרד קרונל את סקאג'וויה ובנה התינוק עבור פארק גבעת הממשל בצפון דקוטה. ב-2008 יצר האמן טום מקלילנד את הפסל "סקאג'וויה" בריצ'לנד, וושינגטון.
ב-1977, שנים לאחר מותה, היא נכללה בהיכל התהילה הלאומי לבוקרות בפורט וורת', טקסס. בשנת 2001, הוענק לה תואר "סמל של כבוד" (Honorary Sergeant) על ידי הנשיא ביל קלינטון.[9]
בשנת 2000, מטבעת ארצות הברית הנפיקה מטבע מיוחד לזכרה בו נראים סקאג'וויה ובנה ז'אן-בטיסט. פניה של סקאג'וויה צוירו לפי תווי פניה של אישה מודרנית מבנות שבט שושון, רנדי'ל ה-דואו טטון (Randy'L He-dow Teton). ערכו של מטבע הזיכרון הוא דולר אחד.[10]
ב-2006 הושקה ספינת הצי האמריקאי USNS Sacagawea (T-AKE-2). המוטו של הספינה הוא "מובילים את הדרך" ( Leading the Way).[11]
אתרים
רשימה חלקית:
- אגם סקאג'וויה - בצפון דקוטה
- הר סקאג'וויה - בוויומינג
- שביל מורשת סקאג'וויה - שביל בן כ-37 ק"מ לאורך נהר קולומביה בין הערים ריצ'לנד, פסקו וקנוויק במדינת וושינגטון
- נהר סקאג'וויה - פלג של נהר המיזורי
- פארק לאומי סקאג'וויה - במדינת וושינגטון
- קלדרת סקאג'וויה(אנ') - קלדרה גדולה ומוארכת במישור עשתר שעל הכוכב נוגה
קישורים חיצוניים
- סקאג'וויה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ "Sacagawea". Lewis and Clark. Public Broadcasting Service. נבדק ב-2017-09-12.
- ^ Irving W. Anderson, "The Sacagawea Mystique: Her Age, Name, Role and Final Destiny," COLUMBIA Magazine, 13/3 (1999).
- ^ Hebard, Grace Raymond (1933). Sacajawea: Guide and Interpreter of Lewis and Clark (2012 ed.). Courier Corporation. ISBN 9780486146362.
- ^ Meriwether Lewis-William Clark, The Journals of the Lewis and Clark Expedition, "October 13, 1805", University of Nebraska–Lincoln.
- ^ Peter Kastor et al., "Sacagawea in primary sources", Lewis and Clark and the American Challenge, St. Louis: Department of American Cultural Studies, Washington University.
- ^ Bonnie Butterfield "Spirit Wind-Walker", "WHAT HAPPENED TO SACAGAWEA AFTER THE EXPEDITION RETURNED?".
- ^ Ramona Cameron Worley, Sacajawea 1788–1884: Examine the Evidence (Lander, WY, 2011), p. 17.
- ^ Fresonke, Kris & Spence, Mark David (25 בפברואר 2004). Lewis & Clark: Legacies, Memories, and New Perspectives. University of California Press. ISBN 978-0-520-23822-0.
{{cite book}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link) - ^ "Sergeant Sacagawea". lewisandclarktrail.com. 2009-01-04. נבדק ב-2012-02-13.
- ^ דף המטבע באתר מטבעת ארצות הברית.
- ^ פרטי רישום הספינה.
סקאג'וויה31342947