ספר תיקון מידות הנפש
ספר תיקון מידות הנפש הוא ספר מוסר/פילוסופיה, שנכתב על ידי רבי שלמה אבן גבירול.
תולדות הספר
הספר נכתב בערבית, ותורגם לעברית על ידי יהודה אבן תיבון. בתרגום הושמט מאמר ארוך מסוף הספר המכיל את חתימת הספר ובמקום זאת הוכנס שיר המתחיל במלים "עזוב מדות ישנות וחדשות". בנוסף, בתרגום הושמטו שירים בערבית של משוררים ערביים שהמחבר שילב בספר[1]. הספר אורחות צדיקים נכתב במתכונתו של ספר תיקון מידות הנפש ומחלק כמוהו את המידות בצורה של ניגודים, כשלכל מידה מוקדש פרק נפרד.
הספר יצא לראשונה בדפוס בסוף ספר חובת הלבבות בקושטא בשנת ה'ש"י ואחר כך הודפס פעמים רבות. מנחם יהודה שטמפפר הוציא לאור בירושלים מהדורה מחודשת שלו בשנת תרמ"ג (1882)[2]. מהדורה נוספת הודפסה על ידי חיים פאללאק בבודפשט בשנת תרנ"ו (1895)[3]. ד"ר שמואל אברהם פוזננסקי כתב בשנת 1902 שההוצאה הטובה ביותר היא של דפוס ליק משנת תרי"ט (1858). על ההוצאות העבריות כתב פוזננסקי כי הן לקויות בשגיאות העתקה ודפוס, שמקור חלקן בטעותו של המתרגם אבן תיבון בהבנת המקור הערבי, או בגרסאות שגויות שהיו לפניו.[1] לדבריו, למקור הכתוב ערבית ישנו כתב יד יחיד הנקרא "כתאב אצלאח אלאכלאק" הנמצא בספרייה הבודליינית באוקספורד[1]. כתב יד זה יצא לאור בשנת 1902 על ידי סטיבן שמואל וייז בהוצאת אוניברסיטת קולומביה, בו מופיע המקור הערבי עם תרגום באנגלית ומבוא נרחב[4]. בעבודתו, בחן וייז ארבעה כתבי יד עבריים של הספר, אחד מפריס, שניים בספרייה הבוליאנית ואחת מ-Jews College[5].
בשנת 1926 יצא הספר לאור כחלק מהאנתולוגיה שנספחה לאוצר המונחים הפילוסופיים.
מבנה הספר
הספר מבוסס על הרעיון[1] ש”האלקים ברא את העולם הגדול ההולך על ארבעה טבעים להיות הוויית תחלתו מארבע היסודות הידועים ולעומת זה ברא את האדם על ארבעה טבעים, שם בו הדם לעומת האויר והליחה הלבנה לעוסת המים והמרה השחורה לעומת העפר והמרה האדומה לעומת האש, ובראו יתברך שלם בצורתו ובכל כליו לא יתסר דבר וברא בו חמשה "חושים" ולכל חוש ד' מדות ב' טובות וב' רעות באופן כזה:
א) לעין: גאוה ושפלות בושה ועזות;
ב) לשמע: שנאה ואהבה רתמים ואכזריות;
ג) לחוש הריח: חרון ורצון קנאה וחריצות;
ד) לחוש הטעם: שמחה ודאגה חרטה ושלוה;
ה) לחוש המשוש: נדיבות וקמצנות גבורת ומרך.”
את 20 המידות הללו מבאר הספר ב-20 שערים בהם מדובר באריכות על שבח המידות הטובות ובגנות המידות הרעות. את דבריו יסד המחבר לרוב על כתובי המקרא ואמנם גם ”על דברי החכמים ומשלי הקדמונים ומיסרי הפילוסופים, סדר כל שעריו על דרך ישרה, והגיע עד תכלית בקצרה, אמרותיו צרופות וחדותיו לתרופות, מלא אותם חכמת לב במוסרים יקרים, וענינים כפנינים ודברים כספירים”, כדברי המתרגם יהודה אבן תיבון באגרתו אל הרא"ש מלוניל. רוב המשלים של חכמי יון המובאים בספר נמצאו בספר מוסרי הפילוסופים[1]. הנימוקים בספר הם מוסריים ולא דתיים[6].
מחקר
החוקרת שרה כ"ץ משערת שייתכן שהספר "מבחר הפנינים" נכתב כעבודה מקדימה ל"ספר תיקון מידות הנפש"[7].
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 ד"ר שמואל אברהם פוזננסקי, ספר תקון מדות הנפש לר' שלמה בן גבירול, הצפירה, 14 באוגוסט 1902
- ^ ספר תקון מדות הנפש, ירושלים, תרמ"ג, באתר היברובוקס
- ^ ספר תקון מדות הנפש, בודפשט, תרנ"ו, באתר היברובוקס
- ^ The improvement of the moral qualities, Columbia University Press, New York, 1902
- ^ The improvement of the moral qualities, Preface, Columbia University Press, New York, 1902
- ^ Stephen Wise, The improvement of the moral qualities, Columbia University Press, New York, 1902, pages 4-5
- ^ שרה כ"ץ, "אבן גבירול כבעליו של ספר 'מבחר הפנינים'", מתוך: פיתוחים פתוחים ואטורים - עיוני מחקר ביצירת שלמה אבן גבירול; וכן 'על מחברו של ספר 'מבחר הפנינים', סיני קג עמ' קפ - קפב ; וראו גם: יהודה רצהבי, 'מקורותיו הערביים של 'מבחר הפנינים', סיני, קב, עמ' צז-קס.
