סן פרננדו (טרינידד)
 | |
| מדינה |
 טרינידד וטובגו |
|---|---|
| מחוז | סן פרננדו |
| ראש העיר | דר' קאזים חוסין |
| שפה רשמית | אנגלית |
| שטח | 18.64 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 50,208[1] (2011) |
| קואורדינטות | 10°17′00″N 61°28′00″W / 10.283333°N 61.466667°W |
| אזור זמן | UTC -4 |
| האתר הרשמי | |
|
(למפת טרינידד וטובגו רגילה) | |
סן פרננדו (בספרדית: San Fernando) היא עיר השוכנת בחלקו הדרום-מערבי של האי טרינידד שבטרינידד וטובגו. שטח העיר תחום על ידי נהר גוראקרה מצפון, על ידי נהר אורופוצ'ה מדרום, על ידי הכביש המהיר על שמו של סר סולומון הוצ'וי ועל ידי מפרץ פראיה ממערב. העיר קרויה לעיתים על ידי המקומיים בכינוי "סנדו" (Sando) והיא מהווה את הבירה התעשייתית של טרינדד בשל קרבתה לבית הזיקוק של פוינט א-פייר ולמפעלים נוספים כמו מתקני הפקה לגז טבעי נוזלי, ברזל, פלדה ואלומיניום.
היסטוריה
התושבים הילידים המקוריים של האזור קראו לו אנפרימה, שמשמעותו "גבעה יחידה" או "ללא מים". גבעת סן פרננדו מתנשאת במרכז העיר. העיר שנקראה סן פרננדו דה נפרימה (San Fernando de Naparima) נוסדה על ידי המושל הספרדי דון חוסה מריה צ'קון ב-1784. במשך הזמן נשמטה הסיומת נפרימה.
ב-1783 החלו להתקיים מטעי סוכר רבים סביב לסן פרננדו. העיר צמחה סביב ענף חקלאי זה. צמיחה זו נמשכה לאורך כול המאה ה-19 ובמקום הוקם בית הזיקוק לסוכר הגדול בעולם. פיתוחם של ענף גידול הקקאו וענף הפקת הנפט, סייעו לצמיחתה של סן פרננדו.
גידולה של העיר היוותה אתגר בנוגע לאספקת המים שלה, בעיקר בעונה היבשה. תלונותיהם של התושבים גרמו לדוחות רבים של גאולוגים והידרולוגים בסופה של המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, אך הבעיה נפתרה רק עם השלמת בנייתו של סכר נבט (Navet Dam) בשנות השלושים.
בית הזיקוק לנפט בפוינט א-פייר הסמוכה היווה חלק חשוב בהתפתחותה של סן פרננדו בין מלחמת העולם השנייה ועד לשנות השמונים. בית הזיקוק נבנה במהלך המלחמה והיווה את אחד מהתרומות החשובות של המגזר הפרטי למאמץ המלחמתי. הדרישה הגבוהה לנפט בשנות השבעים והשמונים הובילה לפיתוחם של פרברי סן פרננדו, במיוחד של מארבלה בצפון וגאספרילו במזרח. ב-1991 הורחבו תחומי העיר. עקב פיתוחה המהיר של העיר נהרסו רבים מבנייניה העתיקים והיא איבדה מבחינה מסוימת את מורשתה ההיסטורית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
