מערכת הצתה

במנוע בעירה פנימית משמשת מערכת ההצתה ליצירת ניצוץ חשמלי בכל אחד מהצילינדרים, שמחמם את תערובת הבנזין והאוויר שבתוכם וגורם להתלקחותם. גזי השריפה דוחפים את הבוכנה כלפי מטה ובכך יוצרים תנועה של הבוכנה בתוך הצילינדר. הניצוץ צריך להיוצר סמוך להגעת הצילינדר ל"נקודה המתה העליונה", היא הנקודה הגבוהה ביותר שאליה מגיעה הבוכנה בתנועתה בתוך הצילינדר. במונח "סמוך" הכוונה למספר מעלות מדויק לפני או אחרי הנקודה המתה עליונה, מספר שנקבע על ידי יצרן המנוע.

תנועת הבוכנה בצילנדר היא תנועה קווית (אורכית) שהופכת בעזרת גל ארכובה וטלטלים לתנועה סיבובית שמועברת (דרך תמסורת) לגלגלי הרכב.

רגע ההצתה בכל צילינדר חייב להיות מכוון כך שכל הצילינדרים יעבדו בתיאום; תזמון הניצוצות נעשה על ידי מפלג (Distributor) שמעביר לכל צילינדר מתח חשמלי ברגע הנכון. כיוון התזמון של הניצוצות מכונה "כיוון הצתה". כיוון לא נכון גורם ליצירת ניצוץ בזמן לא אופטימלי, והתוצאה מכך היא ניצולת נמוכה ו"צלצולים במנוע", שהם למעשה הצתה מוקדמת מדי של התערובת, בטרם סיימה הבוכנה את תנועתה מעלה.

המרכיבים העיקריים של מערכת הצתה

מצת ("פלאג") – רכיב חשמלי קרמי שבקצהו שתי אלקטרודות והוא מוברג לתוך כל אחד מהצילינדרים במנוע. ברגע ההצתה המצת מקבל מתח גבוה מאוד (אלפי וולטים) מסליל ההצתה ואז נוצר הניצוץ בין האלקטרודות והתערובת בצילינדר ניצתת.
סליל הצתה (אנ') ("קויל") – רכיב חשמלי שמקבל את מתח המצבר (12 וולט בדרך כלל) ומייצר מתח גבוה.
מפלג ("דיסטריביוטר") – מחלק את המתח הגבוה שמגיע מהסליל לכל אחד מהמצתים, כל מצת בתורו.