סלון הסתיו
סלון הסתיו (מצרפתית: Salon d'Automne) הייתה תערוכה שנערכה לראשונה בפריז בשנת 1903, כתגובה של אמנים עצמאיים לתערוכת ה"סלון" הרשמית השמרנית שנוהלה על ידי האקדמיה לאמנויות היפות. התערוכה נהפכה במהרה למוקד ואף לכוח מניע של מגמות חדשות בציור ובפיסול במאה ה-20.
הסלון היווה אלטרנטיבה לאמנים אשר נדחו על ידי ועדת הקבלה של הסלון והרשמי וגם אלטרנטיבה לסלון העצמאיים (Salon des Indépendants), אשר איפשר להציג עבודות ללא בחירה מוקדמת ולכן במהרה שקע לבינוניות. הסלון אורגן על ידי קבוצה אמנים ומשוררים, בהם ז'ורז' רואו, אנרי מאטיס, אנדרה דרן, ז'וריס-קרל הויסמנס ואלבר מארקה.
ועדת הקבלה הראשונה לסלון הסתיו כללה בין היתר את אנדרה דרן, ז'ורז' רואה, אלבר מארקה והציירת אנז'ל דלסאל (צר').[1]
התערוכה הראשונה הוצגה באוקטובר 1903. אחת מהתערוכות המפורסמות ביותר של הסלון נערכו בשנת 1905, כאשר היא הציגה מיצירותיהם של מאטיס, אנדרה דרן, מוריס ולאמנק, ואחרים אשר נודעו לאחר מכן כקבוצת הפוביזם.
בסלון הציגו מספר פסלים שפעלו בסגנון מודרני, בהם קונסטנטין ברנקושי, אריסטיד מאיול, שרל דספיו, אוסיפ זאדקין ורנה אישה (René Iché). לאחר מלחמת העולם הראשונה הציגו בו ציירים כמו ז'ורז' בראק, אמדאו מודיליאני ומארק שאגאל. אלברט בן-חיים הוא בין הציירים שישראלים שהציגו בסלון.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Salon d'Automne, באתר visual-arts-cork.com
