סכין שוחות-לחימה סימן 3
 | |
| סכין שוחות סימן 3 ונדן תואם סימן 8, להב במקור משוחר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | סכין לחימה |
| נגזרות | כידונים של צבא ארצות הברית סימן 4, סימן 5, סימן 7 |
| תכנון |
 צבא ארצות הברית ואיגוד התעשיות הקטנות בארצות הברית |
| מדינה מייצרת |
 ארצות הברית |
| יחידות שיוצרו | 2,590,000~ |
| היסטוריית שירות | |
| תקופת השירות | 1943 – 1945 [1] (כשנתיים) |
| מדינות משתמשות |
ארצות הברית |
| מלחמות | מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה, מלחמת קוריאה, מלחמת וייטנאם |
סכין שוחות-לחימה סימן 3 של צבא ארצות הברית היא סכין ייעודית ללחימה. החל ממרץ 1943 הדגם סופק ליחידות לוחמות של הצבא האמריקני בדגש על כוחות רגליים בחזית כגון, יחידות סיור, צנחנים ויחידות חי"ר שונות אשר הייתה סבירות גבוהה כי יגיעו לחיכוך מטווח קרוב עם היריב.[2] הסכין עוצבה כפגיון ונועדה לספק תחליף לסכין השוחות סימן 1 וסכינים אחרות אשר הצבא סיפק. באותה תקופה צבא ארצות הברית סבל ממחוסר בסכינים לכלל הכוחות ולכן נסמכו על מלאי במחסנים שהיה ממלחמת העולם הראשונה, תרומות של אזרחים ורכש עצמי של החיילים.[3] דגם סימן 3 היה בשימוש בעשורים שלאחר מכן, במקביל יוצרו מספר גרסאות דומות אשר נועדו להחליף את הדגם אך למעשה "שירתו" איתו במקביל בתקופה ארוכה.
היסטוריה
רקע כללי
בתחילת הצטרפותה הרשמית של ארצות הברית לבעלות הברית במלחמת העולם השנייה (סוף 1941), הכוחות האמריקניים החלו בתוכנית חימוש נרחבת, רוחבית, שכללה את כלל זרועות הצבא, כחלק ממאמץ זה, צבא ארצות הברית (במקביל לצי האמריקני) ראה צורך לספק לכוחות הלוחמים-בדגש על היחידות בחזית, סכיני לחימה חדשות שיסופקו לכוחות הלוחמים בשטח, כולל סכינים שניתן יהיה לספק לבני בריתו (צרפתים, בריטים וכו') ובמקביל יהיו זולות ופשוטות לייצור.[3] באותה העת, חיילי הצבא צוידו בסכינים אשר נשארו במחסני הצבא מתקופת מלחמת העולם הראשונה (בלטו סכיני שוחות סימן 1 אשר עד 1945 הייתה באופן רשמי סכין הלחימה של צבא ארצות הברית[3]), לצד רכש פרטי של חיילים, ותרומות של אזרחים. במהלך 1942 בוצע מחשב בצבא ארצות הברית באשר לדגם הסכין אשר יתאים לכוחות בשטח, עלו מספר הצעות לדגמים חדשים. בדצמבר 1942 איגוד תעשיות המלחמה הקטנות הציע את העיצוב של סכין השוחות/לחימה סימן 3[4], על הפרק הייתה אפשרות לאמץ את סכין סימן 2 של הצי האמריקני אשר פותחה באותם ימים, אך העלות הנמוכה של הסימן 3 הן בזמן ייצור והן בכמות הפלדה הנדרשת ליחידה, ביחס לסכין סימן 2 של הצי, הכריעה את הכף וההחלטה הסופית לאמץ את הדגם התקבלה בינואר 1943 כחודשיים לאחר מכן החל הייצור.
נתונים טכניים
כאמור, אחד מההגיונות לעיצוב הסכין וחומרי הגלם היה ניהול כלכלת חומרי גלם בעת המלחמה ומהירות הייצור[5], על מנת לתעדף פלדות פליז ואלומיניום לאמל"ח כבד. כך, לסימן 3 עיצוב פשוט וקל לייצור, להב פלדה מושחם באורך של כ-17 ס"מ רוחב של 2.5 ס"מ ועובי להב של כ-4.7 מ"מ (המזכיר את הלהב של סכין השוחות סימן 1), מושחז במלואו רק בצד אחד, טאנג עד לקצה הניצב. הידית עשויה מדיסקיות עור דחוסות ומצופות לקה, שמורה עם הטיה לכיון הלהב בצד אחד וניצב מפלדה, נרתיק עור המחוזק בבסיסו בפלטת מתכת, שהוחלף במהרה לנרתיק פלסטי מדגם סימן 8. ייעוד הסכין: לחימה/מוצא אחרון.
ייצור
הייצור החל במרץ 1943 והחברות הראשונות שייצרו סכינים אלו היו Pal וחברת Utica ובאותו חודש סופקו לצבא האמריקני 3,005 סכיני סימן 3. הדרישה לסכין זו הייתה כה גבוהה, עד שביולי 1943 היא הוכנסה לרשימת "הפריטים הקריטיים" וקיבלה תיעדוף בייצור. עד אוגוסט 1944 יוצרו כ-2.5 מיליון סכיני שוחות/לחימה סימן 3 על ידי היצרנים הבאים:
| שם היצרן | כמות |
|---|---|
| H. Boker | 31,000 |
| Robeson | 36,000 |
| Aerial Cutlery | 51,000 |
| Pal Blades | 121,000 |
| Kinfolk | 135,000 |
| W.R Case and sons | 300,000 |
| Camillus | 403,000 |
| Utica Cutlery | 656,000 |
| Imperial | 854,000 |
סכינים אלו יוצרו אך ורק בין השנים מרץ 1943 ואוגוסט 1944, תקופת הייצור הקצרה ביותר של סכין צבאית אמריקנית, לאחר מכן החל ייצור של דגם סימן 4, המרה של סימן 3 לכידון באמצעות החלפת השמורה לשמורה עם טבעת לקנה ומתפסים בניצב.
שימוש
סכין סימן 3 יוצרה כסכין לחימה ייעודית[5], בניגוד לסכינים כמו סימן 2 של הצי האמריקני אשר עוצבו כסכין לחימה וסכין לשימוש כללי. לאור זאת, עם תחילת הייצור וזרימת הסכינים המוגמרות לצבא, הן סופקו בתחילה לכוחות מיוחדים בחזית ולחיילים אשר לא נשאו כידון, קרי: צוותי מכונות ירייה, נושאי פק"לים, נושאי מקלעים, חיילים החמושים ב-M1 תומפסון, רובה בראונינג אוטומטי או M1 קרבין ולאחר מכן כוחות סיוע ולוגיסטקה, עורף ואף חיל האוויר. הצבא האמריקני "הוצף" בזמן קצר בסכיני סימן 3 ואלו הפכו לפריט מבוקש, אך אף על פי שהסכין התאימה ליעודה המקורי- לחימה, עלו לא מעט תלונות של חיילים אודות חוסר ההתאמה של הסכין לשימוש כללי, כגון פתיחת ארגזי תחמושת, פתיחת קופסאות שימורים, עבודות תחזוקה ועוד. הסכין שימשה את צבא ארצות הברית תקופה קצרה, אך עיצובה הושאל לדגמי כידונים כגון ה-M5, M7 (המוכר בצה"ל כ"כידון" M16). הסכין מיוצרת כיום על ידי אונטריו וחברות נוספות, לרוב לצורכי אספנות.
אספנות
סכין שוחות/לחימה סימן 3 נחשבת לפריט אספנות מבוקש ומחירה יכול להרקיע שחקים בהתאם למצבה וליצרן. לאור השימוש הרחב בהן בתור סכיני שימוש כללי, למרות שיועדו ללחימה, רבות מן הסכינים במצב ירוד, עם שברים או סימני השחזה ושימוש אגרסיבי. ליצרן ישנה גם משמעות אספנית וסכין מהיצרנים הקטנים נחשבת ליותר נדירה ולכן בעלת ערך רב יותר. במהלך הייצור, בעקבות תהליכי התאמה של המפעלים, הסימון על הסכינים לא היה אחיד- לעיתים על הלב, לעיתים על הגארד, לעיתים על שניהם, חלק קטן אף היה ללא סימון בכלל, ישנם בערך 50 וראציות שונות של סימונים שבוצעו במהלך מלחמת העולם השנייה.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ שימוש פרטי של חיילים בשנים שלאחר מכן
- ^ Trzaska, Frank, U.S. Fighting Knives of World War II, Chapter VII: M3 Trench Knife, us military knives, 1996 may
- ^ 3.0 3.1 3.2 Frank Trzaska, The M3 Trench knife, knife world magazine, September 1997
- ^ Foster, Lawrence G., 1925-2013., Robert Wood Johnson : the gentleman rebel, 1st ed, State College, PA: Lillian Press, 1999, עמ' 256, 263-264
- ^ 5.0 5.1 Cassidy, William L., The complete book of knife fighting : the history of knife fighting techniques and development of fighting knives, together with a practical method of instruction, Boulder, Colo.: Paladin Press, 1975
34090638סכין שוחות-לחימה סימן 3