סונאטה לפסנתר מס' 2 של ברהמס

סונאטה לפסנתר מס' 2 בפה דיאז מינור, אופוס 2 היא סונאטה של יוהנס ברהמס שנכתבה בהמבורג, גרמניה בשנת 1852, ופורסמה בשנה שלאחריה. למרות היותה יצירתו השנייה שפורסמה, היא למעשה הולחנה לפני הסונאטה לפסנתר מס' 1 במול מז'ור שלו, אך פורסמה מאוחר יותר מכיוון שברהמס הכיר בחשיבותו של פרסום מכונן וחש שהסונאטה ב-דו מז'ור איכותית יותר. היא נשלחה יחד עם הסונאטה הראשונה שלו לברייטקופף והרטל עם מכתב המלצה של רוברט שומאן. שומאן כבר שיבח את ברהמס בהתלהבות, והסונאטה מראה סימני מאמץ להרשים, עם דרישותיה הטכניות ואופייה הדרמטי ביותר. הסונאטה הוקדשה לקלרה שומאן.

לסונאטה ארבעה פרקים:

אלגרו נון טרופו, מא אנרג'יקו (מהיר, לא יותר מדי, אבל אנרגטי) (פה ♯ מינור).
אנדנטה קון אספרסיונה, (בקצב הליכה מתון, ברגש) (סי מינור).
"סקרצו: אלגרו – פוקו פיו מודראטו (מהיר - בקצב מתון יותר. (סי מינור – רה מז'ור –סי מינור).
"פינאלה: סוסטנוטו - אלגרו נון טרופו - א רובאטו - מולטו סוסטנוטו - (קצב רציף ומתון - מהיר לא יותר מדי, עם רובאטו).

(פה ♯ מינור, מסתיים בפה ♯ מז'ור)

הפרק הראשון בסונאטה הוא כמקובל אלגרו. הפרק השני הוא נושא ווריאציות המבוססות על שיר גרמני "Mir ist leide". כמו הנושא והווריאציות של סונאטת הפסנתר מספר 1, הווריאציות עוברות ממצב מינור למז'ור מקביל. הפרק השלישי הוא הסקרצו וטריו שהנושא הפותח שלו כמעט זהה לזה של הפרק השני. הפינאלה מתחיל בהקדמה קצרה בלה מז'ור, המז'ור היחסי של פה דיאז מינור. הנושא העיקרי של המבוא משמש כנושא הראשון של פרק זה, שהוא בצורת סונאטה ומכיל תצוגה חוזרת. הקודה של הפינאלה, בסימן פיאניסימו, לביצוע עם הדוושה השמאלית החרישית, חוזרת אל החומר מן המבוא לפרק ומרחיבה אותו.