סונאטה לפסנתר מס' 16 של מוצרט

סונאטה לפסנתר מס' 16 בדו מז'ור, K.545 מאת וולפגנג אמדאוס מוצרט היא ככל הנראה הסונאטה לפסנתר המפורסמת ביותר שלו. היא תוארה על ידי מוצרט עצמו ב-26 ביוני 1788 בקטלוג היצירות שלו שכתב כ"סונטה קטנה לפסנתר למתחילים" ("eine kleine Klavier Sonate für Anfänger"), ולעיתים היא ידועה בשמות החיבה "סונאטה קלה" (Sonata facile) או "סונאטה פשוטה" (Sonata semplice). כתב היד של היצירה אבוד כיום והיא מופיעה בכתב ידו של מוצרט בקטלוג הנזכר לעיל בלבד.

נראה שמוצרט חשב באותה תקופה על סדרה של יצירות לילדים, כפי שמעידה הסונטה לכינור ופסנתר ק. 547 שהולחנה שבועיים לאחר מכן, שאף היא קלה יחסית.

המוזיקה

ליצירה יש שלושה פרקים:

Allegro
Andante
Rondo

הפרק הראשון מתחיל עם אחת מהדוגמאות הטובות ביותר לבס אלברטי. הוא כתוב במבנה סונאטה במפתח דו מז'ור. בפתיחה, הנושא הראשון קצר ומוכר בקרב רבים. אחריו מגיע גשר והוא מתחלף לאט לאט לסול מז'ור, כהכנה לנושא השני, והוא לירי יותר מהראשון. קודה מגיעה כדי לסיים את הפתיחה, ולאחר מכן יש חזרה על הפתיחה. בחטיבת הפיתוח, הנושא כתוב בסול מינור. הוא מתמרן בין מספר סולמות שונים לפני שמתקבע על פה מז'ור. וכאן מוצרט עשה דבר מעניין: ברקפיטולציה (סיכום), נוכח הנושא הראשון אך הוא כתוב בסולם הסאב-דומיננטי לו, פה מז'ור. הנושא השני כתוב, כמו סוף הפרק, בדו מז'ור.

הפרק השני כתוב בסולם סול מז'ור, הדומננטי לדו מז'ור. הפרק איטי בהרבה מן הראשון, אם כי באופן אירוני ארוך יותר; בימיו של מוצרט, מפעם ודינמיקה הותרו לדמיון הנגן, כך שתוספות רבות אפשריות הן "ככל הנראה" אלו של המוציא לאור. המוזיקה עוברת באופן חד אל אמצע הפרק, יורדת בחצי-טון, בניגוד לארבעת חצאי-הטונים הדרושים למעבר למינור המתאים, דבר הנפוץ יותר במושגי המוזיקה. הפרק עובר אז באופן חד, אך יפהפה, אל חצי טון גבוה יותר, אל הטוניקה, ואז, לאחר שהנושא הראשי וחטיבת פיתוח מושמעים שוב, מסתיים הפרק.

הפרק השלישי כתוב במבנה סונאטה-רונדו והוא בסולם הטונלי, דו מז'ור. מעריכים שהוא הקשה ביותר לנגינה מבין השלושה. הנושא הראשון משולהב וסוער ומוסיף רוח ליצירה. הנושא השני כתוב בסול מז'ור ומכיל אלברטי בס ביד השמאלית. הנושא הראשון מופיע שוב ואחרי הנושא השלישי, אשר כתוב בסולם מינורי ומתמרן בין סולמות שונים ורבים לפני שמתיישר חזרה אל דו מז'ור. הנושא הראשון מופיע שוב, לאחריו קודה, ולבסוף הסיום בדו מז'ור.

שונות

למרות שהיצירה ידועה מאד בימינו, היא לא ראתה אור בימיו של מוצרט, והופיעה לראשונה מודפסת ב-1805.
בסרט האנימציה של האחים וורנר לוני טונס, התיבות הפותחות של הסונאטה מתקשרות אל הדמות של הסבתא מסרטי האנימציה של טוויטי וסילבסטר.
עיבוד הפופ מאת ריימונד סקוט של נושא הפתיחה, שכותרתו "בתוך חדר ציורים מהמאה ה-18", הפך ללהיט ב-1939.