סול לוויט
.jpg) |
סול לוויט, באנגלית: Sol LeWitt 9 בספטמבר 1928–8 באפריל 2007) היה אמן אמריקאי הקשור לתנועות שונות, כולל אמנות מושגית ומינימליזם. [1]
לוויט זכה לתהילה בסוף שנות ה-60 עם רישומי הקיר וה"מבנים" שלו, אך היה פורה במגוון רחב של מדיה כולל רישום, הדפס, צילום, ציור ועוד. הוא ערך מאות תערוכות יחיד במוזיאונים ובגלריות ברחבי העולם מאז 1965.[2]
ביוגרפיה
לוויט נולד בהרטפורד, קונטיקט, למשפחה של מהגרים יהודים מרוסיה. אביו נפטר כשהיה בן 6. אמו לקחה אותו לשיעורי אמנות בהרטפורד.[3] לאחר שקיבל תואר BFA מאוניברסיטת סירקיוז ב-1949, נסע לוויט לאירופה שם נחשף לציורי המאסטרים הישנים. זמן קצר לאחר מכן שירת במלחמת קוריאה, תחילה בקליפורניה, אחר כך ביפן ולבסוף בקוריאה. לוויט עבר לניו יורק ב-1953 והקים סטודיו בלואר איסט סייד, ברובע היהודי האשכנזי הוותיק ברחוב הסטר. במהלך תקופה זו הוא למד בבית הספר לאמנויות חזותיות, תוך כדי התעניינותו בעיצוב במגזין Seventeen, שם עשה הדבקות, מכניות ופוטוסטטים.[5] בשנת 1955, הוא היה מעצב גרפי במשרדו של אדריכל במשך שנה. בערך באותה תקופה, לוויט גילה גם את עבודתו של הצלם מסוף המאה ה-19 אדוורד מיברידג', שמחקריו ברצף ובתנועה השפיעו עליו. חוויות אלו, בשילוב עם עבודה כפקיד קבלה לילה ופקיד ב-1960 במוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA) בניו יורק, השפיעו על עבודתו המאוחרת של לוויט.
.jpg)
ב-MoMA, חבריו לעבודה של לוויט כללו את האמנים רוברט רימן, דן פלווין, ג'ין בירי ורוברט מנגולד, ואת מבקרת האמנות והסופרת לעתיד, לוסי ליפארד, שעבדה בספרייה. תערוכת "Sixteen Americans" המפורסמת של האוצרת דורותי קנינג מילר משנת 1960 עם עבודות של ג'ספר ג'ונס, רוברט ראושנברג ופרנק סטלה יצרה מגוון של התרגשות ודיונים בקרב קהילת האמנים שאליהם התחבר לוויט. לוויט התיידד גם עם האן דרבובן, אווה הסה ורוברט סמיתסון.
במהלך שנות ה-60 המאוחרות, לימד במספר בתי ספר בניו יורק, כולל אוניברסיטת ניו יורק ובית הספר לאמנויות חזותיות. ב-1980 עזב לוויט את ניו יורק לספולטו, איטליה. לאחר שחזר לארצות הברית בסוף שנות ה-80, הפך את צ'סטר, קונטיקט, למקום מגוריו העיקרי.[4]
הוא מת בגיל 78 בניו יורק מסיבוכי סרטן. [5]
יצירה
לוויט נחשב כמייסד של אמנות מינימלית וקונספטואלית כאחד.[4] עבודתו הדו והתלת ממדית הפורה נעה בין רישומי קיר (מעל 1200 מהם הוא ביצע) ועד למאות עבודות על נייר של מבנים בצורת מגדלים, פירמידות, צורות גאומטריות ועוד. העבודות הללו נעות בגודלן מספרים ומיצבים בגודל גלריה ועד יצירות חוצות מונומנטליות. הפסלים הסדרתיים הראשונים של לוויט נוצרו בשנות ה-60 באמצעות הצורה המודולרית של הריבוע בסידורים בעלי מורכבות חזותית משתנה. בגיליון 5 של המגזין " 0 עד 9", התפרסם מאמר של לוויט 'משפטים על אמנות מושגית'. יצירה ומאמר זה הפכו לאחד המצוטטים ביותר בשנות ה-60, שחקר את הקשר בין אמנות, פרקטיקה וביקורת אמנות. [6]
ציורי קיר
בשנת 1968, לוויט החל לבחון קווים מנחים או דיאגרמות פשוטות לעבודותיו הדו-ממדיות שצוירו ישירות על הקיר. הן היו מבוצעות תחילה בגרפיט, אחר כך בעפרון, מאוחר יותר בעיפרון צבעוני ולבסוף בשטיפות עשירות מבחינה כרומטית של דיו הודי, אקריליק בהיר, צבעים וחומרים אחרים. [7] אלפי רישומים של לוויט הותקנו ישירות על משטחי הקירות. [8] בין 1969 ל-1970 הוא יצר ארבע "סדרות רישומים", שהציגו שילובים שונים של האלמנט הבסיסי ששלט ברבים מרישומי הקיר המוקדמים שלו. בכל סדרה הוא החיל מערכת שינוי שונה על כל אחד מעשרים וארבעה השילובים האפשריים של ריבוע המחולק לארבעה חלקים שווים, שכל אחד מהם מכיל אחד מארבעת סוגי הקווים הבסיסיים שבו השתמש: אנכי, אופקי, שמאל אלכסוני וימין אלכסוני. התוצאה היא ארבע אפשריות עבור כל אחת מעשרים וארבע היחידות המקוריות.
בציור קיר מס' 122, שהותקן לראשונה בשנת 1972 במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס בקיימברידג', העבודה מכילה "כל השילובים של שני קווים חוצים, ממוקמים באקראי, תוך שימוש בקשתות מהפינות ומהצדדים, קווים ישרים, לא ישרים ושבורים" וכתוצאה מכך, נוצרו כ-150 שילובים ייחודיים הנפרשים על קירות הגלריה. לוויט הרחיב עוד יותר על נושא זה, ויצר וריאציות במוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק. שם יצר באופן שיטתי את כל השילובים האפשריים של שני חלקים של קשתות וקווים. [9] עבודות אלה מדגישות את העניין המוקדם של לוויט בהצטלבויות בין אמנות לארכיטקטורה.
על פי עקרון עבודתו, רישומי הקיר של לוויט מבוצעים בדרך כלל על ידי אנשים שאינם האמן עצמו. גם לאחר מותו, אנשים עדיין יוצרים את הרישומים הללו. [10] לכן הוא השתמש בסופו של דבר בצוותים של עוזרים כדי ליצור עבודות כאלה. כשכתב על יצירת ציורי קיר, ציין ב-1971 כי "כל אדם מצייר קו בצורה שונה וכל אדם מבין מילים בצורה שונה". [11]
בין 1968 למותו ב-2007, לוויט יצר יותר מ-1,270 ציורי קיר. רישומי הקיר, המבוצעים במקום, קיימים בדרך כלל למשך תערוכה. לאחר מכן הם מושמדים, מה שמעניק ליצירה בצורתה הפיזית איכות ארעית. [12] ניתן להתקין אותם, להסיר אותם ואז להתקין אותם מחדש במיקום אחר, כמה פעמים שיידרש למטרות תערוכה. כאשר מועברים למקום אחר, מספר הקירות יכול להשתנות רק על ידי הקפדה על שמירת הפרופורציות של היצירה המקורית. [13]
ציור בגואש
בשנות ה-80, במיוחד לאחר הנסיעה לאיטליה, לוויט החל להשתמש בגואש, צבע אטום על בסיס מים, כדי לייצר יצירות מופשטות זורמות בחופשיות בצבעים מנוגדים. אלה ייצגו חריגה משמעותית משאר העיסוק שלו, שכן הוא יצר את העבודות הללו במו ידיו.[14] הגואש של לוויט נוצר לרוב בסדרות המבוססות על מוטיב ספציפי. סדרות קודמות כללו צורות לא סדירות, עקומות מקבילות, משיכות מכחול מפותלות ודמויות רשת [15]
אף על פי שייתכן שהקומפוזיציה המעובדת באופן רופף הייתה סטייה מיצירותיו המוקדמות יותר, הבנויות יותר מבחינה גאומטרית ומבחינה ויזואלית, היא בכל זאת נשארה בקנה אחד עם כוונתו האמנותית המקורית. לויט ביצע בקפידה את ההדפסים שלו מהרכבי הגואש.
פיסול
בתחילת שנות ה-60, לוויט החל ליצור לראשונה את ה"מבנים" שלו, מונח שבו השתמש לתיאור עבודתו התלת־ממדית.[14] השימוש התכוף שלו במבנים פתוחים ומודולריים מקורו בקובייה, צורה שהשפיעה על חשיבתו של האמן מהרגע שהפך לאמן לראשונה. לאחר שיצר גוף עבודה מוקדם המורכב מחפצי עץ בצורה סגורה, מצוירים בעבודת יד, באמצע שנות ה-60 הוא "החליט להסיר את העור לחלוטין ולחשוף את המבנה". צורת השלד הזו, הקובייה הפתוחה המפושטת בצורה קיצונית, הפכה לאבן בניין בסיסית ביצירתו התלת־ממדית של האמן. באמצע שנות ה-60, לוויט החל לעבוד עם הקובייה הפתוחה: שנים עשר אלמנטים ליניאריים זהים מחוברים בשמונה פינות ליצירת מבנה שלד. משנת 1969, הוא הגה רבים מהמבנים המודולריים שלו בקנה מידה גדול, שייבנו מאלומיניום או פלדה על ידי יצרנים תעשייתיים. [16]
בעקבות ניסויים מוקדמים לוויט הסתפק בגרסה סטנדרטית לקוביות המודולריות שלו. החומר יהיה גם צבוע לבן במקום שחור. מוזיאונים המחזיקים יצירות של הקוביות המודולריות של לוויט פרסמו הצעות שיעור לחינוך יסודי, שנועדו לעודד ילדים לחקור את התכונות המתמטיות של יצירות האמנות. [17]
השפעה
סול לוויט היה אחת הדמויות המרכזיות של זמנו; הוא שינה את תהליך יצירת האמנות על ידי ספק ביחס היסודי שבין רעיון, הסובייקטיביות של האמן ויצירת האמנות שרעיון עשוי לייצר. לויט הכחיש שגישות כמו מינימליזם, ואמנות תהליכית הן רק טכניות או המחשות לפילוסופיה. בתפיסה שלו על אמנות קונספטואלית, טען לוויט שאמנות קונספטואלית אינה מתמטית ואינה אינטלקטואלית אלא אינטואיטיבית. האמנות של לוויט אינה עוסקת בידו הייחודית של האמן; הרעיון מאחורי כל עבודה הוא העולה על העבודה עצמה. בתחילת המאה ה-21, עבודתו של לוויט, במיוחד רישומי הקיר, זכתה לשבחי הביקורת על החדות שלה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ McNay, Michael (2007-04-11). "Sol LeWitt". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-03-02.
- ^ Lary Bloom, Sol LeWitt: A Life of Ideas, Wesleyan University Press, 2012-10-15, מסת"ב 978-0-8195-7870-9. (באנגלית)
- ^ Kimmelman, Michael (2007-04-09). "Sol LeWitt, Master of Conceptualism, Dies at 78". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-03-02.
- ^ 4.0 4.1 Collection online: Sol LeWitt
- ^ Sol LeWitt: conceptual art pioneer dies at 78.
- ^ Anna Lovatt, The mechanics of writing: Sol LeWitt, Stéphane Mallarmé and Roland Barthes, Word & Image 28, 2012-10, עמ' 374–383 doi: 10.1080/02666286.2012.740187
- ^ Twitter, Instagram, Email, Facebook, Sol LeWitt, 78; sculptor and muralist changed art, Los Angeles Times, 2007-04-10 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Search the Collection | Buffalo AKG Art Museum, buffaloakg.org
- ^ Sol LeWitt: Arcs and Lines, May 7 - August 26, 2011
- ^ Sol LeWitt
- ^ Adrian Searle (December 7, 2006), Second thoughts The Guardian.
- ^ Reynolds, Jock. "Sol Lewitt's Wall Drawing #146A at the Mass MoCA in Massachusetts". WSJ (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2024-03-02.
- ^ Tate, ‘Wall Drawing #1136‘, Sol LeWitt, 2004, Tate (באנגלית בריטית)
- ^ 14.0 14.1 Sol LeWitt: Structures and Drawings, April 28 - June 30, 2011
- ^ Paula Cooper Gallery, www.paulacoopergallery.com (באנגלית)
- ^ Sol LeWitt: Structures 1965-2006, May 24 – December 2, 2011
- ^ Sol LeWitt's Concepts and Structures, www.nga.gov
38819353סול לוויט