סוזן רוטנברג
| תחום יצירה | ציור |
|---|---|
| פרסים והוקרה |
מלגת גוגנהיים (1980) פרס רולף שוק (2003) |
סוזן רוטנברג (באנגלית: Susan Rothenberg; 29 בינואר 1945 – 19 במאי 2020[1]) הייתה אמנית אמריקאית חצי פיגורטיבית, אקספרסיוניסטית ועכשווית, אשר הייתה ידועה בזכות ציוריה בטכניקת הגילוף של דמויות אנושיות ובעלי חיים, ובזכות המגוון הרחב של ציורי הסוסים שציירה בין השנים 1973–1980.
בצעירותה
רוטנברג נולדה בשנת 1945 בבאפלו שבניו יורק, ארצות הברית.
בשנת 1967 סיימה תואר ראשון בלימודי אומנות באוניברסיטת קורנל שבאית'קה, ניו יורק.
לאחר מכן, למדה גם באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון ובבית הספר על שם קורקורן לאומנות ועיצוב (אנ') בוושינגטון הבירה.
כאשר סיימה את לימודיה, בשנת 1969, עברה לעיר ניו יורק ושם התחברה עם קהילת אמנים בין תחומיים, שתרמו לפריצתה.[2][3]
קריירה
עם המעבר לניו יורק הייתה העוזרת של האמנית ננסי גרייבס, שהייתה ידועה באותה תקופה והקלה על כניסתה של רוטנברג לעולם האמנות.[2]
יצירותיה המוקדמות, התאפיינו בעיקר בציורי אקריליק גדולים ופיגורטיביים, והתפרסמו בעולם האומנות של ניו יורק בשנות השבעים, בתקופה שבה שלטו טכניקות אסתטיות ומינימליסטיות. אולם לאחר לידת בתה היא עברה לצייר סוסים.
עבודותיה הראשונות אשר זיכו אותה בתהילה, החל משנת 1973 ועד 1980, היו ציורי סוסים בגודלם הטבעי, שעם הזמן התקדמו להיות דמויות אנושיות, מגולפות ואייקוניות. ציורים אלו התמקדו באלמנטי הסוס בצורה ריאליסטית, למעט העובדה שרוטנברג נהגה לקטוע לסוסים את ראשם, עיניהם וגפיהם, מה שגרם לעבודותיה להראות יותר פרימיטיביים. ציורים אלו זכו לשבחים על ידי מבקרים בתחום ("שיבה לציור פיגורטיבי" ו"פיגורציה חדשה") ומשמשים כאבן דרך חשובה בקריירה שלה משום שדרכם למדה את המשמעות והמכניקה של אומנות הציור.[4][3]
סגנון האומנות של רוטנברג מושפע מהזרם האקספרסיוניסטי ולקחה השראה במיוחד מאמנים כדוגמת פיליפ גוסטון, ג'קסון פולוק, ווילם דה קונינג וקליפורד סטיל.
לאחר גירושיה מג'ורג' טראקס בשנות ה-80 של המאה ה-20, היא החלה לצייר ציורים המתמקדים רק בראשים (ללא גוף), וידיים. כמו כן היא החלה לצייר בשמן, ולהתמקד בתנועה, ציורי סירות, אופניים, רקדנים, אשר יותר ציוריים ומשקפים את התנועה מאשר ציור מדויק.[3]
בשנת 1990, עברה להתגורר בניו מקסיקו לאחר נישואיה לבעלה השני, ועקב כך, השתנה סגנונה בהתאם. היא החלה להשתמש בצבעי שמן, לקחת השראה מהנוף הדרום-מערבי של אמריקה, ולשלב זכרונות ואירועים מחייה (תאונת רכיבה על סוסים, עקיצת דבורה, הליכה עם הכלב, משחק פוקר וכו'), סצנות שמבטאות מאורעות יום יום ו"מתעוררות לחיים" באמצעות עבודה עם מברשות עבות ודחוסות, וקווי מתאר נועזים שמשמשים ככלי שבעזרתו ניתן לחקור את מאפייניו המרקמיים והמוארים של הצבע. עבודות אלה מאופיינות בנקודת מבט מטה, כלומר בתצפית הממוקמת גבוה מעל הקרקע, שמשקפת את הנוף בניו מקסיקו, וגורמת לפרספקטיבה להיות בלתי צפויה ולהיתפס כמין אובייקט פסיכולוגי מוזר ומעורר מחשבה.[4]
רוטנברג טענה בנוגע לעבודתה כי: "רוב האמנים באמת רוצים שתהיה להם סדרה שבה ציור אחד יוביל לציור הבא וזה יהיה וריאציה על זה. זה מה שקרה בקריירה המוקדמת שלי - הסוסים", אמרה והוסיפה "עכשיו הציורים הם יותר מאבק כדי לספק את עצמי ואין לי תחושב של סדרה".[5]
פרסים ואותות הוקרה
לאור השפעתה על עולם האומנות, זכתה במספר פרסים, מלגות ומענקים, ובהם:[6][7][5]
- מענק שירות לציבור אמנים יצירתיים בין 1976 -1977 ממדינת ניו יורק
- מלגה מהקרן הלאומית לאומנויות ב-1979
- מלגת גוגנהיים ב-1980
- מדליית בית הספר סקווהגן לאומנויות ב-1998
- פרס לבוגרי אוניברסיטת קורנל ב-1998
- פרס רולף שוק, שניתן בסטוקהולם, ב-2003
- אות הוקרה לאמנים מטעם מוזיאון הירשהורן וגן הפסלים, ב-2017
חיים אישיים
לאחר שסיימה את לימודיה וחזרה לעיר ניו יורק, הסתובבה עם קהילת אמנים וביניהם הפסל ג'ורג' טראקס (George Trakas), שאליו נישאה בשנת 1971. בשנת 1972, נולדה בתם מגי, שבהשראתה רוטנברג העבירה את ציורי הסוסים שלה להדפסים על בדים. בתחילת 1980, השניים התגרשו.
בשנת 1989 התחתנה עם האמן הקונספטואלי ברוס נאומן, והזוג עבר להתגורר בעיר גליסטיאו שבניו מקסיקו, בה הם חיו ועבדו יחדיו עד למותה.[3]
מקומות בולטים בהם הוצגו תערוכותיה
עבודותיה של רוטנברג נמצאות באוספים של למעלה מ־40 מוסדות ציבור ברחבי העולם,[6][2]
- מוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית בניו יורק, 1979
- גלריית ראש העיר בלונדון, 1979
- גלריית וילארד שבניו יורק, בו הציגה 4 פעמים במהלך שנות השבעים
- הביאנלה של ונציה, 1980
- מוזיאון סטיידלק שבאמסטרדם, 1982
- אוסף פיליפס בוושינגטון הבירה, 1985 – 1986
- מוזיאון האמנות של מחוז לוס אנג'לס, 1987
- מוזיאון הירשהורן וגן הפסלים בוושינגטון, 1992 – 1993
- המוזיאון לאמנות עכשווית בשיקגו, 1993
- מוזיאון דאלאס לאומנות שבטקסס, 1994
- המוזיאון לאמנות עכשווית של מונטריי שבמקסיקו, 1996 – 1997
- המוזיאון לאמנויות שבסנטה פה, 1998 – 1999
- המוזיאון לאומנויות של בוסטון, 1999 – 2000
- עבודתה "הפרפר" הוצגה בבית הלבן במהלך תקופת כהונתו של הנשיא ברק אובמה.[8][9]
קישורים חיצוניים
- סוזן רוטנברג בראיון על עבודותיה האחרונות
- מבחר עבודות וציורים
- רוטנברג בסרטון בו היא מדברת על רגשותיה באומנות
- אודות סוזאן רוטנברג ראיונות איתה, באתר המוזיאון לאמנות מודרנית
הערות שוליים
- ^ Susan Rothenberg (1945–2020), ARTFORUM, 19 במאי 2020 (באנגלית)
- ^ 2.0 2.1 2.2 Susan Rothenberg, American (1945 - ), RoGallery
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 LC, Susan Rothenberg, Department of Arts Administration, Education and Policy, The Ohio State University
- ^ 4.0 4.1 Susan Rothenberg, Art21, פרטים נוספים על טכניקות הציור שלה וקטעי וידאו איתה
- ^ 5.0 5.1 Susan Rothenberg, artnet, ביוגרפיה קצרה שמתארת בעיקר את אופן עבודתה
- ^ 6.0 6.1 SUSAN ROTHENBERG, SPERONE WESTWATER, רשימה מלאה של התערוכות והתצוגות של רוטנברג
- ^ Susan Rothenberg, Artsy, פסקה קצרה על רוטנברג
- ^ Shear, Michael D. (2 ביולי 2016). "Obama After Dark: The Precious Hours Alone". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ צליל שרון, הבית הלבן: סיפור בצבע, באתר מאקו, מתאריך 1 בנובמבר 2012
28202538סוזן רוטנברג