סבסטיאן פרנקס
סבסטיאן פרנקס (פלמית: Sebastiaen Vrancx, לעיתים נכתב גם Sebastiaan או Sebastian, וכן Franck או Franks; 22 בינואר 1573 - 19 במאי 1647) היה צייר בארוק פלמי, שידוע בעיקר בזכות סצינות הקרב שלו, ז'אנר שהוא היה החלוץ בו. הוא גם צייר נופים עם סצינות מיתולוגיות ואלגוריות, סצנות עם שודדים, סצינות כפר וחגיגות בערים.[1] הוא היה צייר דמויות מחונן שהוזמן באופן קבוע לצייר בקומפוזיציות של ציירים עמיתים.[2]
חייו
סבסטיאן פרנקס הוטבל ב 22- בינואר 1573 בכנסיית סנט ג'יימס באנטוורפן. אביו יאן היה סוחר. אמו הייתה ברברה קוטרו.
הוא היה חניך בבית המלאכה של אדם ואן נורט, שהיה גם המאסטר של ציירים בולטים אחרים כגון פיטר פול רובנס, יאקוב יורדאנס והנדריק ואן באלן. ההערכה היא כי לאחר שסיים את חניכותו, הוא ביקר באיטליה מכיוון שהפך לחבר בגילדת האומנים באנטוורפן רק בשנת 1600.
הוא החל את הקריירה שלו באנטוורפן וזכה להכרה של חבריו האמנים. הוא הוערך במיוחד כצייר סצינות קרב ופיטר פול רובנס ידוע כי היה בבעלותו סצנת קרב של האמן. [3]
בשנת 1610 הוא הוזמן להצטרף לאגודת Confrerie של Romanists, באנטוורפן, שבמגוון התפקידים שלה היה גם ליצור הזדמנות טובה למפגשים בין אמנים ופטרונים פוטנציאליים. [5] הוא נבחר לדיקן קבוצת הציירים של הגילדה בשנת 1611. פרנקס היה חבר וראש מחוז של המיליציה האזרחית המקומית משנת 1613 ואילך, ובשנת 1626 התבקש על ידי ראש עיריית אנטוורפן לתת כהונה של חמש שנים בתור קפטן המיליציה בתמורה לפטור מוחלט ממסים ושירותים עירוניים. בתפקידו הוא היה רשאי לשאת חרב. הוא צויר בתנוחה של איש מליציה עם חרב לצידו, על ידי אנתוני ואן דייק .[2]
,
פרנקס היה חבר בקבוצת רטוריקה וסופרים שהייתה צמודה לגילדת האמנים. הוא היה מאוד פעיל בתא הרטוריקה וכתב 13 קומדיות ומספר השירים. וראקס עבד עם יאן ברויגל בן, הנדריק ואן באלון ופרנס פרנקן שני על עיצוב סמל עבור קבוצת הרטוריקה, שעבורו זכה בפרס ראשון 1618.
פרנקס חווה טרגדיה אישית כאשר אשתו וילדתו היחידה ברברה נפטרו כמה חודשים זאת אחר זאת בשנת 1639. הוא עצמו נפטר ב -19 במאי 1647 באנטוורפן.
תלמידיו של פרנקס כללו את פיטר סניירס שהפך לצייר קרב מוביל ובלתאסאר קורטויס, שעבודתו כמעט ולא ידועה. [4] אין פרטים ברורים על גודל הסטודיו של פרנקס. במכתב משנת 1634 כתב יאן ברויגל הצעיר לשותפו העסקי בסביליה כי: 'לפרנקס יש הרבה מה לעשות אבל הוא מסרב להעסיק עוזרים, מה שאומר שעבודתו נמשכת זמן רב.[5]
יצירותיו
סבסטיאן פרנקס ידוע כיום בעיקר בזכות סצינות הקרב שלו, ז'אנר שהוא ככל הנראה היה החלוץ שלו באמנות צפון אירופה. עם זאת נושאי הציור שלו היו הרבה יותר רחבים מסצינות קרב בלבד. הוא צייר נופים עם סצינות מיתולוגיות ודתיות, אלגוריות לעונות השנה, נופי עיר, סצנות אירועים, סצינות כפר, סצינות ז'אנר ואפילו ציורים ארכיטקטוניים.[6] הוא גם הפיק איורים עבור בתי דפוס וההוצאות לאור באנטוורפן.
צייר מלחמות
סבסטיאן פרנקס היה ככל הנראה האמן הראשון בצפון או בדרום הולנד שתיאר סצינות קרב. ניסיונו כקצין וכקפטן במיליציה האזרחית באנטוורפן אולי מילא תפקיד בהתעניינותו בפיתוח ז'אנר זה. כמחצית מיצירותיו הידועות מוקדשות למראות צבאיים. ניסיונו ממקור ראשון בנושאים צבאיים, ככל הנראה, היווה השראה לטיפולו בנושא ותמך במיומנותו בתיאור אירועי פרשים וקרבות במלחמת שמונים השנים. פרנקס הפך לדמות בעלת השפעה רבה בהתפתחות נושא זה.[7]
החל מהתקופה -1611–1625 התפתח סגנון הציור שלו כך שנופיו והדמויות בהם קיבלו אופי מיוחד שהוכר כסגנונו הבוגר. הוא השיג שליטה רבה יותר בייצוג החלל ובקבוצות דמויות גדולות ומורכבות יותר.[1] בתקופתו המאוחרת משנות ה-1630 ואילך התאפיינו הקומפוזיציות שלו בטונליות חדה יותר ובביצוע דינמי יותר של העצים.[7] הסגנון הבוגר של פרנקס מציג קבוצות של דמויות מורכבות הפועלות בנופים נרחבים.[8]
אחד הנושאים אליהם חזר באופן קבוע היה ״הקרב בין לקרבינטה ודה ברואה״ . הנושא שאב את השראתו מאירוע שהתרחש ב־5 בפברואר 1600, כאשר מפקד צבא צרפתי צעיר ובטוח יתר על המידה בשם פייר דה ברואטה, אתגר לדו-קרב את סגן הפרשים הספרדי ג'רארד ואן הובלינג, הידוע בכינויו לקרבינטה לאחר שהוא כביכול הפעיל את פרשיו טוב יותר מהספרדים. הדו-קרב היה באחו המיוער ליד העיירה ווכט בין העיירה לטחנה. לכל צד היו 21 פרשים חמושים בחרבות ואקדחים. לקרבינטה נהרג בתחילת הקרב ביריה מאקדח. במהלך ההתכתשות ספגו הצרפתים בסך הכל 19 הרוגים. פייר דה ברואה נתפס ואז נהרג על ידי מתנגדיו. נושא הקרב הזה הפך לפופולרי באותה תקופה.[8]
נושא הקשור מקרוב לסצנות הצבאיות הוא סצנות ההתקפות של שודדים על נוסעים וסצינות של חיילים השודדים כפרים. דוגמה לכך היא ״התקפת השודדים״ ( מוזיאון ההרמיטאז'). בתמונה רואים סצנה של נוסעים על סוסים המנסים להדוף התקפה של שודדים. רבות מסצנות המארבים שלו משקפות את חוסר האונים של הקורבנות האזרחיים.[9]
לפרנקס היו חסידים רבים בדרום הולנד, ביניהם פיטר מולינר, ז'אק ואן דר ווייגן ואדם פרנס ואן דר מיולן, שהיה תלמידו של פיטר סניירס (תלמידו של פרנקס) שבהמשך עבר לצרפת. סצינות הפרשים של פרנקס נותרו שמרניות, דומות לאלה של אנטוניו טמפרסטה .
ארבע העונות
פרנקס יצר סדרות שונות של ציורים המייצגים את ארבע העונות או חודשי השנה. בתמונות האלגוריות הללו כל חודש או עונה מתאפיינים בשלבי הנוף והפעילויות האנושיות הנלוות אליו. ציורים אלה היו פופולריים מאוד בציור הפלמי בסוף המאה ה -16 ותחילת המאה ה -17.[10] פיטר ברויל האב ייסד את הז'אנר כקטגוריה עצמאית של ציור עם מעגל החודשים המשפיע עליו שצויר לביתו של פטרונו. [7] סדרות של שנים עשר פאנלים של חודשים בודדים, של שישה פאנלים שכל אחד מהם מייצג חודשיים, וכן סדרות של ארבע העונות הופקו על ידי מספר אמנים.[10]
בסדרה של ארבע העונות סבסטיאן פרנקס שילב מספר מוטיבים ופרטים יפים בנופים לייצוג העונות. האביב מציג מסיבת שייט אלגנטית העוסקת באהבה באדיבות ובאיכרים המטפלים בגנים, רועי צאן. הקיץ מציע נוף פנורמי של פועלים בעבודה, פיקניקים ורחצה בבריכה סמוכה במהלך הבציר. הסתיו מציג חצר משק שבה עובדים עסוקים בבחירת תפוחים ומסירת שקים מלאי ענבים שנקטפו כדי להפוך ליין. החורף מיוצג בשלג בפאתי עיר חומה, שם נערך קרנבל ואנשים מחליקים על קרח קפוא.[5]
ציורי ז'אנר
לאחר שחזר מאיטליה לארץ מולדתו פנה לצייר נושאי ז'אנר. הוא יצר מספר סצנות כפר ועיר. כמה סצינות תיארו רעולי פנים, ואולי התבססו על ניסיונו כסופר ושחקן במחזות שהופקו באגודת הרטוריקה. דוגמה לכך היא ״תצפית על אנטוורפן בלילה עם דמויות אלגנטיות״ בסצנת הלילה הזו הצליח הצייר לתפוס את ההשפעות אור הירח ואור פנס. האווירה הלילית נעשית מוחשית עם סצינות נטורליסטיות וצוירו בקפידה כמו דמותם של שני החתולים שבמרכז הציור, המוצגים כצלליות בלבד שעומדים לתקוף אחד את השני. הקומפוזיציה מדגימה את תשומת הלב ללבוש הדמויות, עניין שבא לידי ביטוי גם בעיצובים של ורנאקס לסדרת הדפסים של פיטר דה ג'וד הראשון, המתארים שמלות של עמים שונים" . [11]
הוא גם צייר את הקומפוזיציה ״קופים וחתולים״ המציגה דמויות של קופים העוסקים בפעילות אנושית. בז'אנר הזה היו הקופים לרוב לבושים בתלבושות שהוסיפו מימד קומי שעה שהקופים מבצעים פעולה אנושית ספציפית.[12]
ציור אדריכלי
פרנקס שיתף פעולה עם צייר האדריכלות פיטר ניפס האב. הוא הוסיף דמויות לחללי הפנים בכנסייה של ניף. דוגמה לכך היא ״פנים הכנסייה״ באנטוורפן. ניפס נחשב לנציג בית הספר לציור אדריכלי באנטוורפן. אופייני לסגנון הזה היה השימוש בפרספקטיבה ליניארית נוקשה שהציעה מבט היישר אל עבר הכנסייה. [13]
פרנקס ייצר בעצמו ציורים ארכיטקטוניים של פנים הכנסיות. דוגמה לכך היא פנים כנסיית סנט ג'יימס באנטוורפן. הקומפוזיציה של פרנקס מתארת את שפע האור בתוך הכנסייה באנטוורפן, בציור, הכומר נושא דרשה להמונים, כאשר הקהל לבוש באלגנטיות ואנשים מסתובבים במעברים. הוא השתמש בפלטה נייטרלית של צבעים, אליה הוסיף נגיעות של אדום קרדינלי עד לאפקט נועז. כמו שנראה בשעון החול של הכומר ועד שכמייתו המבריקה וגרבי הג'נטלמן בקדמת הציור. מצד ימין מצויר גבר האוחז בכובע נשען על בסיס העמוד. הדמות עשויה להיות דיוקן עצמי כשהוא דומה מאוד לדיוקן שצייר אנתוני ואן דייק את האמן.[14] קומפוזיציה זו אינה משתמשת במבט הפרספקטיבי הליניארי הנוקשה במורד הכנסייה, שהיה נפוץ בעבודותיהם של ציירי הכנסיות באסכולת אנטוורפן.
רישומים
סדרה של 65 רישומים יוחסה לסבסטיאן פרנקס. מתוכם 59 היו חלק מאוסף פרטי עד שנמכרו במכירה פומבית בפריז ב־9 באוקטובר 1981. חלק מהציורים האלה נמצאים כעת באוסף של מוזיאונים שונים.
הרישומים מתוארכים לסביבות 1615, או אולי מאוחר יותר, בערך 1625–1630. מרבית הסצנות המיוצגות תופסות את המחצית העליונה של הגיליון, כאשר המחצית התחתונה שמורה לטקסט. החלק העליון נקטע בכמה רישומים והותיר רק את האיור. הקומפוזיציות השונות מציגות גודל דומה של רישום. כתב יד הוא תרגום הולנדי לוירג'יל. לא ידוע אם התרגום נעשה על ידי פרנקס עצמו. התרגום אמור היה כנראה להתפרסם ולהמחיש באיורים, אך ככל הנראה הפרויקט מעולם לא בוצע. [15] פרנקס לא צייר את פני הדמויות אלא רק את פעולתן, והשתמש במשיכות קצרות וזוויתיות כדי לתאר את האלמנטים העיקריים בכל סצנה.[6]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 oost Vander Auwera. "Vrancx, Sebastiaen." Grove Art Online. Oxford Art Online. Oxford University Press. Web. 9 October 2016
- ^ 2.0 2.1 Frans Jozef Peter Van den Branden, Geschiedenis der Antwerpsche schilderschool, Antwerpen, 1883, p. 469-474 (in Dutch)
- ^ Muller, Jeffrey M., Rubens: The Artist as a Collector, Princeton, 1989, מסת"ב 0-691-00298-3
- ^ Sebastiaan Vrancx at the Netherlands Institute for Art History (in Dutch)
- ^ 5.0 5.1 Sebastian Vrancx, The Four Seasons at Christie's
- ^ 6.0 6.1 Louisa Wood Ruby, Sebastiaen Vrancx as Illustrator of Virgil's "Aeneid", in: Master Drawings, Vol. 28, No. 1 (Spring, 1990), pp. 54-73
- ^ 7.0 7.1 ebastiaen Vrancx, Soldiers on horseback plundering a village at Christie's
- ^ 8.0 8.1 Sebastiaen Vrancx. The Battle between Gerard Abramsz. van Houwelingen (known as ‘Lekkerbeetje’) and Pierre de Bréauté on the heath of Vaught at Philip Mould
- ^ Sebastian Vrancx, A Landscape with a Convoy on a Wooded Track under Attack at Sphinx Fine Art
- ^ 10.0 10.1 Sebastiaen Vrancx, Allegories of the Seasons at Sotheby's
- ^ Sebastiaan Vrancx, A view of Antwerp by night with elegant figures on their way to a masquerade at Christie's
- ^ Sebastian Vrancx, Uniformed monkeys and cats at Dorotheum
- ^ Sergiusz Michalski, Rembrandt and the Church Interiors of the Delft School, in: Artibus et Historiae, Vol. 23, No. 46 (2002), pp. 183-193
- ^ Sebastiaen Vrancx, The interior of the Sint-Jacobskerk, Antwerp at Sotheby's
- ^ The Musée Plantin-Moretus Acquires Ten Drawings by Vrancx at the Art Tribune
34320676סבסטיאן פרנקס