סארוב
.svg) סמל סארוב | |
| קואורדינטות | 54°56′N 43°19′E / 54.933°N 43.317°E |
|---|---|
סארוב (ברוסית: Саро́в) היא עיירה סגורה במחוז ניז'ני נובגורוד, רוסיה. הייתה ידועה בשם גורקי-130 (Горький-130) וארזמאס-16 בשנים 1946–1991. משנת 1991 עד 1995 הייתה ידוע בכינוי קרמליוב (Кремлёв). העיירה הפכה לסגורה מכיוון שהיא המרכז הרוסי למחקר גרעיני.
אוכלוסייה: 92,047 (מפקד 2010).[1]
היסטוריה
ניתן לחלק את ההיסטוריה של העיירה לשתי תקופות שונות. בהיסטוריה המוקדמת של רוסיה היא נודעה כאחד המקומות הקדושים של הכנסייה הרוסית האורתודוקסית, בגלל המנזר שלה, שהעניק לרוסיה את אחד מגדולי הקדושים שלה, הקדוש סראפים. מאז שנות הארבעים המקום הפך בהדרגה למרכז למחקר וייצור של נשק גרעיני סובייטי.
ההיסטוריה של ההתיישבות האנושית באזור סביב סארוב מתחילה לפחות מהמאות ה-12–13, אז נוסד במקום יישוב גדול. בשנת 1298 העיר נכבשה על ידי הטטרים.
העיר המודרנית קיבלה את שמה מהיותו אתר מנזר סארוב הסמוך לנהר סארוב. בשנת 1664, נזיר אורתודוקסי בשם תיאודוסיוס התיישב לראשונה על גבעת סארוב. כנסיית סארוב הוקמה בשנת 1706. סראפים התגורר בסארוב בשנים 1778 עד 1833. בשנת 1903 ביקר במנזר הצאר ניקולאי השני ובני משפחת המלוכה האחרים. באותה תקופה היו במנזר תשע כנסיות, כולל אחת מחתרתית. בסביבות 320 נזירים חיו במנזר.
בשנת 1923 המנזר נסגר, הנזירים סבלו מהדיכוי הבולשביקי ורבים הוצאו להורג. במהלך מלחמת העולם השנייה, מבני המנזר שימשו כמפעלים לייצור רקטות עבור משגרי רקטות BM-13 "קטיושה".
בשנת 1946 נבנה מכון המחקר המדעי הסובייטי לפיזיקה ניסיונית - מתקן לעיצוב נשק גרעיני שהיה ידוע במערב תחת ראשי התיבות VNIIEF.[2] סארוב הפכה לעיר סגורה והוסרה מכל המפות הלא מסווגות. השמות הראשוניים הראשונים שלה היו "בסיס 112", "אתר 550", "יסנוגורסק", "קרמליוב" ו"ארזמאס-75".[3] סארוב הייתה ידועה בשם ארזמאס-16 עד 1995.
בעיירה נמצא המרכז הפדרלי הגרעיני של הפדרציה הרוסית ומוזיאון "פצצה אטומית" שיש בו מספר מעטפות של נשק גרעיני מתקופת ברית המועצות ותצלומים של המעורבים בייצורם. הגישה העיקרית היא באמצעות רכבת, אשר לאחר עצירה ובדיקה ביטחונית מתאפשרת הכניסה לעיירה. שדה התעופה הקטן של סארוב מיועד בדרך כלל למטוסים ממשלתיים בלבד, והמבקרים בדרך כלל טסים לשדה התעופה של ניז'ני נובגורוד ואז נוהגים ברכב.
העיירה מוקפת בגדרות ונערכים סיורים של הצבא. זרים, ואפילו רוסים שאינם גרים בסארוב, אינם מורשים להיכנס לעיירה ללא אישור הרשויות. זרים שמבקרים בעסקים במקום חייבים למסור את הדרכונים, הטלפונים והמצלמות שלהם לביטחון בזמן שהם נמצאים במתקן, אם כי כמה יוצרי סרטים תיעודיים צילמו צילומים בתוך חומות העיר.
בשנת 1993 הפכה העיר לעיר תאומה של לוס אלמוס, ניו מקסיקו, ביתה של המעבדה האמריקאית לתכנון נשק גרעיני (המעבדה הלאומית לוס אלמוס, או LANL). מדענים מ-LANL ו-VNIIEF שיתפו פעולה בתוכניות שונות להגנה על נשק ולמיגון גרעיני. בוריס ילצין שינה את שם העיירה חזרה לסארוב על פי בקשת התושבים באוגוסט 1995.
ב-17 ביוני 1997, חוקר בכיר במרכז הגרעין הפדרלי הרוסי אלכסנדר זכרוב קיבל מינון קטלני של 4850 רם בתאונה קטלנית.[4][5]
במהלך שריפות היער הגדולות בקיץ 2010 נקט הצבא הרוסי אמצעי מניעה למניעת התפשטות השריפה ועל פי הדיווחים חומר רדיואקטיבי הועבר מכאן למקום אחר.[6]
כיום המרכז הגרעיני הפדרלי הרוסי אחראי להחלטות חשובות הנוגעות לפיתוח, ייצור, אחסון ושימוש בנשק גרעיני; מיחזור של חומרים רדיואקטיביים ואחרים; ומחקר בפיזיקה בסיסית ויישומית. קרנות בינלאומיות סייעו במימון כמה מדענים חוקרים בסארוב בעקבות צמצום המימון לאחר התקופה הסובייטית. גדרות העיר והגדרות המחושמלות סביב חנויות הבקע נשמרות. בשנת 1998 תושב הצהיר שהגדרות ההיקפיות סייעו גם לשמור על העיר נקייה מפשע מאורגן.[7]
ביום שני 12 באוגוסט 2019 הונמכו הדגלים בסארוב לחצי התורן במהלך הצפייה בחמישה ארונות קבורה בכיכר המרכזית של סארוב.[8] אלה היו הגופות של חמישה אנשי רוסאטום שנהרגו ב-8 באוגוסט 2019 בתקרית הקרינה בניונוקסה ליד סברודווינסק במתחם הניסויים המרכזי הממלכתי של הצי הרוסי שהוא אתר שיגור הרקטות הראשי של הצי הרוסי.[9] מאוחר יותר ב-12 באוגוסט 2019, נקברו בבית העלמין הראשי של סארוב, גופות עובדי רוסאטום, שהיו מעורבים בפיתוח ובבדיקה של רקטת 9M730 בורווסטניק המכונה גם בשם קוד הדיווח של נאט"ו SSC-X-9 Skyfall.
אישים בולטים
- סראפים מסארוב
- אולג טקטארוב - אמן לחימה מעורב
- יולי חריטון - מדען מוביל בתוכנית הנשק הגרעיני של ברית המועצות
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי של סארוב
- האתר הרשמי של הדומא העירונית של סארוב
- מידע על סארוב מאתר האינטרנט של יוזמת ערים גרעיניות
- עוד על סחרוב (וכמה תצלומים של סארוב), מהמרכז להיסטוריה של הפיזיקה
- תוכנית נשק הגרעין הסובייטי (ותצלומים נוספים של סארוב, כולל ממוזיאון "הפצצה האטומית")
- ביבליוגרפיה מסומנת של אזאמאס-16, רוסיה מאתר הספרייה הדיגיטלית של אלסוס לנושאים גרעיניים
- מנזר סארוב (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ "Sarov (City, Russia) - Population Statistics, Charts, Map and Location". www.citypopulation.de (באנגלית). נבדק ב-2017-11-23.
- ^ "Russian Military Outposts: Sarov, Russia's Los Alamos". נבדק ב-9 ביולי 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Sarovlabs. "Creation of nuclear center Arzamas-16".
- ^ Johnston, Wm. Robert. "Arzamas-16 criticality accident, 19". נבדק ב-8 ביולי 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Kudrik, Igor (23 ביוני 1997). "Arzamas-16 researcher died on June 20". אורכב מ-המקור ב-4 ביולי 2009. נבדק ב-8 ביולי 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Jenkins, Lin (8 באוגוסט 2010). "Russian troops dig canal around Sarov nuclear base as wildfires grow". The Observer. נבדק ב-9 ביולי 013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Stone, Richard (8 בינואר 1999). "RUSSIA: Nuclear Strongholds in Peril". Science. Science. AAAS. 283 (5399): 158–164. doi:10.1126/science.283.5399.158. נבדק ב-9 ביולי 2013.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Russian nuclear engineers buried after 'Skyfall nuclear' blast: Experts link the explosion to the Burevestnik nuclear-powered cruise missile touted by President Putin in March 2018". Al Jazeera. 13 באוגוסט 2019. נבדק ב-11 בספטמבר 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Isachenkov, Vladimir (14 באוגוסט 2019). "Mysterious missile explosion, radiation spike in Russia raises questions". Star-Advertiser. Honolulu. Associated Press. נבדק ב-11 בספטמבר 2019.
{{cite news}}: (עזרה)
29176267סארוב