נען, הצייר עם מודל

"נען, הצייר עם מודל" הוא שמה של סדרת ציורים, המתוארכים לשנת 1952, מאת הצייר הישראלי יוסף זריצקי. הציורים מציגים ייצוג מופשט למחצה של דמות צייר ומודל, ומהווים פיתוח של מוטיבים ארס פואטיים ביצירתו של זריצקי בשנות החמישים של המאה ה-20. שני ציורים, בעלי קומפוזיציה ופורמט זהים, נמצאים באוסף מוזיאון תל אביב ובאוסף מוזיאון ישראל ואילו שני ציורים, בעלי פורמט אופקי, נמצאים באוסף פרטי ובאוסף מוזיאון חיפה לאמנות.

עבודות אלו שייכות לסדרה גדולה יותר, אותה יצר זריצקי בתקופות בהן לימד בסמינר לאמנות בקיבוץ נען, בתחילת שנות החמישים של המאה ה-20. העבודות מציגות הפשטה של דמות צייר אל מול מודל. הציור שבמוזיאון ישראל דומה בקומפוזיציה שלו לזה שבמוזיאון תל אביב לאמנות. הדמויות ניצבות בחלל ומהוות ציר אנכי בקומפוזיציה. הצייר מיוצג על ידי מעין צורה מאורכת שבראשה עיגול. צורה זו מהווה רמז לגוף האמן ולכובע הקש העגול שנהג לחבוש.

המודל מיוצגת על ידי צורות מעוגלות, המשרטטות מעין קו מתאר של גוף, משמאל ל"צייר". משטח הציור מחולק לצורות גאומטריות בגוון ירוק, כחול וחום. בהשוואה בין הגרסה של מוזיאון תל אביב לאמנות בולטת בזו שבמוזיאון ישראל התוספת של משטחי הצבע הלבן, המעניקים לציור אווירה אקספרסיבית יותר.

נושא הסדרה - הצייר היוצר את ציורו - הופיע כבר בעבודות קודמות של זריצקי. כאן, טוען מרדכי עומר, תהליך היצירה מהווה סמל להתבוננות עצמית כעין "עין המתבוננת בעצמה". בעבודות האופקיות, השונות במבנה הקומפוזיציה שלהן, מאבחן עומר אף מוטיבים של הכפלה של דמות האמן המדגישה את היות הציור סימולטניות של זמן. העבודות "מגלמות [...] את מכלול זמן תהליך היצירה, וכמו כן משמרת זיכרון מתמיד של הנצחי החמקמק, שאותו שב האמן ומבקש ללכוד".^[1] סימולטניות זו, מהווה לדעתו, ביטוי לחלוקה דיאלקטית בין שאיפה לרוחניות "על-חומרית" לבין קונקרטיות המעוגנת במציאות ומתבטאת בקומפוזיציה.

ציורי הסדרה

"נען, הצייר עם מודל" (1952), 130x162 ס"מ, שמן על יוטה, אוסף מוזיאון ישראל.
"נען, הצייר עם מודל" (1952), 130x162 ס"מ, שמן על יוטה, אוסף מוזיאון תל אביב לאמנות.
"נען, הצייר עם מודל" (1952), 163x130 ס"מ, שמן על יוטה, אוסף שושנה ואברהם רבני.
"נען, הצייר עם מודל" (1952), 162x129 ס"מ, שמן על בד, אוסף מוזיאון חיפה לאמנות.