נסראללה בוטרוס ספיר
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות |
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. הקרדינל מאר נַסְרַאללַה בּוּטְרוּס סוּפַיְר (בערבית: الكاردينال مار نَصْر الله بُطْرُس صُفَير; תעתיק מדויק: נצר אללה בטרס צפיר; 15 במאי 1920 – 12 במאי 2019) היה הפטריארך של הכנסייה המרונית, כנסייה קתולית מזרחית הכפופה לאפיפיור והזרם הנוצרי הגדול ביותר בלבנון. הקרדינל נבחר לפטריארך אנטיוכיה של המרונים ב-27 באפריל 1986 לאחר התפטרותו של הקרדינל אנטוניוס פייר ח'ורייש. תוארו הרשמי היה "הוד קדושתו הפטריארך ה-76 של אנטיוכיה וכל הלבנט". ב-26 בפברואר 2011 התקבלה התפטרותו. ב-15 במרץ 2011 ירש אותו בשארה א-ראעי, הפטריארך המרוני ה-77.
ראשית חייו
נסראללה ספיר נולד ברייפון, לבנון, למארון ספיר וחנה ופהד. הוא למד בבית הספר היסודי מאר עבדא שבערמון והשלים את לימודיו התיכוניים בסמינר מארון ה"קדוש". בין השנים 1944–1950 למד פילוסופיה ותאולוגיה באוניברסיטת סן-ז'וזף בלבנון.
דרכו בכנסייה
ספיר הוסמך לכמורה ב-7 במאי 1950, ומ-1951 עד 1955 שימש כומר הקהילה ברייפון. בשנת 1956 מונה למזכיר הפטריארכיה המרונית, שמושבה בבכרכי. באותה שנה היה ספיר גם לפרופסור לתרגום ספרות ופילוסופיה בבית הספר האחים המאריסטיים בג'וניה.
ביולי 1961 נבחר ספיר להגמון, וב-27 באפריל 1986 נבחר לעמוד בראש הכנסייה המרונית כפטריארך של אנטיוכיה וכל הלבנט על ידי מועצת ההגמונים המרונים לאחר התפטרותו של אנטוניוס ח'ורייש מתפקיד זה. ספיר מונה לחשמן בידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני בקונסיסטוריה ב-26 בנובמבר 1994. מתוקף תפקידו כפטריארך של כנסייה סואי יוריס אשר מונה לחשמנות, דרגתו של ספיר היא בישוף קרדינלי או קרדינל אפיסקופלי.
ליטורגיה ותאולוגיה
ספיר קידם רפורמות בתחום הליטורגיה של הכנסייה המרונית, ובראשן החזרה לצורות המקוריות של הליטורגיה האנטיוכית, אשר באה לידי ביטוי בספר התפילות המרוני שפורסם בשנת 1992. מעבר לכך, ספיר כתב ותרגם מספר ספרים בנושאי תאולוגיה נוצרית.
מעורבותו בפוליטיקה של לבנון
מלחמת האזרחים
כמו קודמו בתפקיד, הפטריארך ספיר נשאר מחוץ לפוליטיקה הלבנונית בתחילתה של כהונתו כפטריארך, אך בשנים המאוחרות של מלחמת האזרחים, התבטא ספיר נגד העוולות החברתיות והפוליטיות שהתבצעו לאורך המלחמה וקרא לתמוך בעניים ובמשוללי הזכויות. כתביו ודרשותיו פרשו חזון שבו תיאר כיצד לבנון תוכל להשיג עתיד חופשי ומשגשג.
בשנת 1989 כבר היה ספיר מעורב עד מאוד בפוליטיקה הלבנונית. באביב של אותה שנה, ניסה הגנרל מישל עאון להשתלט על אזורים בשליטת הפלנגות. במקביל אירח ספיר מפגש של 23 צירי פרלמנט נוצרים במושב הפטריארכיה בבכרכי שקראו להפסקת אש. כמו כן, בעוד שמאות אלפי לבנונים (נוצרים ולא נוצרים) התקבצו סביב ארמון הנשיאות בבעבדא לתמיכה בעאון, כאלפיים נוצרים הפגינו בבכרכי נגד עאון.
ספיר קיבל את הסכם טאיף, שבו הסכמה למנדט סורי על לבנון ובתנאי שמלחמת האזרחים בלבנון תסתיים, באומרו: "זו תהיה טעות קטלנית לחשוב שאנו יכולים לחיות לבדנו באי שבו אנו מנהלים את עניינינו כרצוננו". הוא גם הצהיר שאי־קבלתו של הסכם טאיף מצד עאון, אשר התנגדותו העיקרית להסכם הייתה משום שהוא אינו כולל לוח זמנים לנסיגת הכוחות הסוריים ושהוא העביר סמכויות רבות מהנשיא המרוני לראש הממשלה הסוני, היא בלתי חוקית ובלתי חוקתית. ב-5 בנובמבר 1989, כאשר נפגשו צירי הפרלמנט בבסיס חיל אוויר נטוש בצפון לבנון, שהיה תחת שליטה סורית, במטרה לבחור נשיא חדש, ספיר הזהיר בדרשתו כי עמדתו של עאון "תוביל לחלוקת הארץ".
גם בתוך הכנסייה היה מי שקרא תיגר על סמכותו של הפטריארך ספיר, שכן מספר מסדרי נזירים יצאו בקריאה התומכת במישל עאון ומגנה את הסכם טאיף. מנגד, במטרה לחזק את סמכות הפטריארך, התערב הוותיקן ישירות בארגון מחדש של הכנסייה המרונית. בדברו בפני הגמונים לבנוניים בנובמבר 1989, גינה נציג האפיפיור בלבנון, פאבלו פואנטה, את ההתערבות של אנשי כמורה ומוסדות כמורה בפוליטיקה מבלי שהוסמכו לכך על ידי היררכיית הכנסייה ואמר כי יש לשים סוף לביקורים פוליטיים ולהצהרות שאין להם הסכמה מפורשת מהכנסייה. לאחר מכן ניסה הוותיקן לצנן דעות לאומניות בכמורה באמצעות מינוי "הגמונים מבקרים" להשגיח על שלושה מסדרי נזירים מילטנטיים במיוחד.
בשנת 1990 קרא ספיר לממשלה היריבה במערב ביירות להשתלט על המובלעת הנוצרית של עאון במזרח. לבסוף, ב-13 באוקטובר 1990 דיכא צבא סוריה את המרד של עאון ומלחמת האזרחים הגיעה לסיומה.
מהפכת הארזים
עד שנת 2003 הביע ספיר ביקורת מרוסנת על התחמקותה של סוריה ממילוי הבטחתה לסגת מלבנון, ואף השתתק משראה שהביקורת נגד סוריה נפוצה בציבור הלבנוני. ספיר אף דחק בציבור הלבנוני לרסן ההתלהמות האנטי-סורית ולהתמקד בפיתוחה הכלכלי של לבנון ולא בסכסוכים הפוליטיים, למרות הירידה בתמיכה בו, במיוחד בקרב נוצרים שהיגרו מלבנון.
רצח רפיק אל-חרירי, ראש הממשלה לשעבר, ומהפכת הארזים בעקבותיו עוררו מחדש את התנגדותו למעורבותה הגדולה של סוריה בלבנון. כמו כן, השינויים הפוליטיים בלבנון בעקבות נסיגתם של הכוחות הסוריים מלבנון השיבו על כנם את מעמדו של ספיר כמייצג של הקהילה המרונית בלבנון.
לאחר נסיגת סוריה
במחצית הראשונה של שנת 2006 הביע ספיר ביקורת אל מול השיתוק הפוליטי ששרר בלבנון בעקבות המחלוקת באשר להמשך כהונתו של אמיל לחוד כנשיא. בה בעת הדגיש ספיר כי לחוד צריך לסיים את תפקידו רק באמצעים חוקיים וחוקתיים ושבראש סדר העדיפויות עומדים המשך פעילותה של הממשלה וההגעה לקונצנזוס באשר למחליפו.
נפטר ב-12 במאי 2019.
קישורים חיצוניים
