ניתוב מקור

ניתוב מקור (באנגלית: Source routing) הוא מנגנון ניתוב המאפשר לשולח חבילת מידע לקבוע את הנתיב שבו היא תישלח אל היעד. זאת בניגוד לשיטות ניתוב אחרות שבהן הנתיב נקבע על ידי הנתבים שבדרך אל היעד. ניתוב מקור מאפשר זיהוי בעיות נוח יותר בשל השליטה בנתיב שבו החבילה תעבור. כדי לאפשר ניתוב מקור, השולח נדרש להכיר את הרשת ואת הנתיבים המובילים אל היעד המבוקש והבחירה נעשית בהתאם לפרמטרים מותאמים אישית ולא לפי שיקולי נתבים שבדרך. ניתוב אינדיבידואלי שכזה מאפשר בדרך כלל לעקוף עומסי תעבורה ברשת אם מבחינת טופולוגיה הדבר אפשרי, שכן כל צומת יכול לבחור בנתיב כרצונו.

ב-Internet Protocol יש שתי אפשרויות לשימוש בניתוב מקור:

1. ניתוב מקור נוקשה (strict source and record route, ובקיצור: SSRR) - באפשרות זו המקור נדרש לפרט את כלל הצמתים בנתיב של החבילה. במידה ושני צמתים עוקבים אינם סמוכים זה לזה במציאות, תוחזר הודעת שגיאה והחבילה לא תנותב הלאה.
2. ניתוב מקור גמיש (loose source and record route, ובקיצור: LSRR) - באפשרות זו המקור נדרש לפרט רשימת "עוגנים" שדרכם חבילת המידע תנותב. כל עוגן אחראי לנתב את החבילה לעוגן שאחריו, כאשר הנתיב בין עוגן לעוגן הוא גמיש ונתון לשיקולי העוגן השולח, ולא לשיקולי השולח המקורי של החבילה.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24304500ניתוב מקור