פינוי מוקשים

שליית מוקשים או פינוי מוקשים הוא תהליך של פינוי מוקשים מאזור מסוים. במהלך מבצעים צבאיים, המטרה היא לפנות במהירות המרבית את המוקשים שהונחו לאורך נתיב מסוים בו יעברו הכוחות הצבאיים, כאשר לעיתים קרובות שליית המוקשים מבוצעת באמצעות פתרונות כמו מגוב וגלי הדף. לעומת זאת, המטרה של "שליית מוקשים הומניטרית" היא הסרת כל המוקשים עד עומק מסוים על מנת להפוך שטח מסוים לבטוח לשימוש של אוכלוסייה אנושית. כלבים, אשר מאומנים במיוחד לשם כך, משמשים גם כן במטרה לצמצם את החיפוש ולוודא שהאזור פונה לחלוטין ממוקשים. התקנים מכניים כגון כנפיים ומחפרים משמשים לעיתים רבות גם כן לצורך שליית מוקשים.

לאורך השנים נבדקו מגוון רב של שיטות לאיתור מוקשים. השיטות הללו כוללות בין היתר שיטות אלקטרומגנטיות, שאחת מהן (מכ"ם חודר קרקע) מופעלת במקביל לשימוש בגלאי מתכות. שיטות אקוסטיות יכולות לחוש את החלל שנוצר על ידי המארזים של המוקשים. לאורך השנים פותחו גם חיישנים מיוחדים שמסוגלים לזהות דליפת אדים ממוקשים. בעלי חיים כמו חולדות ונמיות מסוגלות לנוע בבטחה מעל לשדות מוקשים ולזהות מוקשים.

איתור ופינוי מוקשים היא פעילות מסוכנת וציוד מגן אישי אינו מסוגל להגן מפני כל סוגי המוקשים. לאחר שמאתרים מוקשים בדרך כלל מנטרלים אותם או מפוצצים אותם באמצעות חומרי נפץ אחרים, למרות שבמקרים מסוימים ניתן גם להשמיד את המוקשים מבלי לגרום למוקשים להתפוצץ, באמצעות כימיקלים מסוימים או באמצעות חום קיצוני.