נדיפה מוחמד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. נדיפה מוחמד (באנגלית: Nadifa Mohamed, בסומלית: Nadiifa Maxamed, בערבית: نظيفة محمد; נולדה ב-1981) היא סופרת סומלית-בריטית. היא הופיעה במגזין "גרנטה" ברשימת "הסופרים הבריטים הצעירים הטובים ביותר" בשנת 2013, ובשנת 2014 הייתה ברימת "אפריקה39" (אנ') רשימת סופרים מתחת לגיל 40 עם פוטנציאל וכישרון להגדיר מגמות עתידיות בספרות אפריקאית.[1] הרומן שלה משנת 2021, אנשי המזל (The Fortune Men), היה ברשימה הקצרה עבור פרס בוקר 2021 מה שהופך אותה לסופרת הסומלית הבריטית הראשונה שקיבלה את הכבוד הזה.[2] היא כתבה גם סיפורים קצרים, מאמרים, זיכרונות וממוארים במקומות שונים כמו בהגרדיאן, ותרמה שירה לאנתולוגיה "הבנות החדשות של אפריקה" (בעריכת מרגרט באסבי, 2019). היא הייתה גם מרצה לכתיבה יצירתית במחלקה לאנגלית ב רויאל הולוויי, אוניברסיטת לונדון עד 2021.[3][4] היא התארחה כסופרת באוניברסיטת ניו יורק באביב 2022.[5]

חיים אישיים

מוחמד נולדה ב-1981 בהרגייסה, בירת סומלילנד.[6] אביה היה מלח בצי הסוחר ואמה הייתה עקרת בית מקומית.[7] ב-1986 היא עברה עם משפחתה ללונדון למה שנועד להיות שהות זמנית. עם זאת, מלחמת האזרחים שפרצה זמן קצר לאחר מכן בסומליה, גרמה למשפחה להישאר בבריטניה.

מאוחר יותר למדה מוחמד בסנט הילדה קולג', אוקספורד,[8][9] שם למדה היסטוריה ופוליטיקה. בשנת 2008, היא ביקרה בהרגייסה בפעם הראשונה מזה יותר מעשור.

מוחמד מתגוררת בלונדון.

קריירה ספרותית

הרומן הראשון של מוחמד, Black Mamba Boy (2010), המתואר ב"גרדיאן" כ"ספר משמעותי ומשפיע של המנושלים",[10] הוא תיאור חצי ביוגרפי של חייו של אביה בתימן בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 בזמן התקופה הקולוניאלית.[11][12] היא אמרה כי "הרומן צמח מתוך רצון ללמוד יותר על השורשים שלי, להבהיר את ההיסטוריה הסומלית לקהל רחב יותר ולספר סיפור שנראה לי מרתק".[7] הרומן תואר כ"ביוגרפיה בדיונית", וזכה לשבחים ביקורתיים ופופולריות במדינות רחוקות כמו קוריאה.[13] הספר זכה בפרס בטי טראסק לשנת 2010, והיה ברשימה הקצרה לפרסים רבים, כולל הפרס הראשון של הגרדיאן לשנת 2010,[14] פרס דילן תומאס לשנת 2010,[15] ופרס ג'ון לוולין רייס לשנת 2010.[16] הוא גם היה ברשימה ארוכה עבור פרס אורנג' לסיפורת לשנת 2010.[17]

בשנת 2013, מוחמד הוציאה את הרומן השני שלה, "בוסתן הנשמות האבודות". הרומן מתרחש בסומליה ערב מלחמת האזרחים.[18] הוא יצא לאור על ידי הוצאת סיימון אנד שוסטר.[19] בסקירה שלו ב"אינדיפנדנט", אמרה אריפה אכבר: "אם הרומן הראשון של מוחמד היה על אבות ובנים... זה בעצם על אמהות ובנות".[20] בשנת 2014 "בוסתן הנשמות האבודות" זכה בפרס סומרסט מוהם והיה ברשימה הארוכה של פרס דילן תומאס.[21]

היא נבחרה לאחת מ"הסופרים הבריטיים הצעירים הטובים ביותר" של מגזין גרנטה ב-2013,[22] ובאפריל 2014 נבחרה לרשימת אפריקה39 של פסטיבל היי באפריקה, המאגדת רשימה של סופרים אפריקאים מדרום לסהרה מתחת לגיל 40 עם פונציאל להגדיר מגמות עתידיות בספרות האפריקאית.[23][24]

כתיבתה פורסמה גם במקומות כגון הגרדיאן[25] וכן באנתולוגיה "הבנות החדשות של אפריקה" (בעריכת מרגרט באסבי, 2019), הכוללת שירה מאת מוחמד.[26]

ביוני 2018 נבחרה מוחמד לעמיתה באגודה המלכותית לספרות הבריטית ביוזמת "40 מתחת לגיל 40".[27]

היא הצטרפה לפקולטה לכתיבה יצירתית באנגלית של רויאל הולוואי, אוניברסיטת לונדון, בשנת 2018.[28]

הרומן שלה מ-2021, "אנשי המזל", מבוסס על סיפורו האמיתי של מחמוד מתן (אנ') שאביה הכיר.[29] הספר עוסק בפושע קטן בקארדיף שהופך לאדם האחרון שנתלה שם, לאחר שהורשע שלא כדין ברצח בשנת 1952.[30]ב"גרדיאן" כתב אשיש גאדיאלי על מוחמד כי הרומן "מאשש אותה ככוכבת ספרותית של דורה",[31] בעוד מייקל דונקור תיאר את הספר כ"חשיפה נחושה, בעלת ניואנסים וחמלה על עוול".[32] הספר היה ברשימה הקצרה לפרס בוקר לשנת 2021,[33][34] [35]ובטקס פרסי ספר השנה של ויילס לשנת 2022 זכה ב"כתר המשולש": זכייה בפרס Rhys Davies Trust Fiction Award, בפרס Wales Arts Review People's Choice Award והפרס לספר השנה של ויילס.[36]

מוחמד אמרה שספרה הבא יהיה "רומן עכשווי המתרחש בעולמן של נשים סומליות בלונדון".[37]

פרסים

  • 2010: פרס בטי טראסק "לנער שחור ממבה"[38]
  • 2013: גרנטה "מיטב הסופרים הבריטים הצעירים"[39]
  • 2014: Africa39 רשימת הסופרים המבטיחים ביותר מתחת לגיל 40 מאפריקה שמדרום לסהרה[40]
  • 2014: פרס סומרסט מוהם עבור "בוסתן הנשמות האבודות"[41]
  • 2022: ספר השנה של ויילס ל"אנשי המזל"

ביביליוגרפיה

רומנים

  • "Black Mamba Boy" (2010)
  • "בוסתן הנשמות האבודות" (2013)
  • "אנשי המזל" (2021)

כתבים קצרים יותר נבחרים

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נדיפה מוחמד בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "Spotlight: Nadifa Mohamed", Africa39.
  2. ^ "The Fortune Men". thebookerprizes.com (באנגלית). נבדק ב-2021-09-22.
  3. ^ "Ms Nadifa Mohamed". Royal Holloway, University of London. נבדק ב-23 ביוני 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "'A community of creative writers' – Nadifa Mohamed, English | Royal Holloway, University of London". Royal Holloway. 6 בינואר 2020. ארכיון מ-2021-12-21. נבדק ב-23 ביוני 2021 – via YouTube. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Faculty, Creative Writing Program, NYU.
  6. ^ Nadifa Mohamed, HarperCollins Author Profile
  7. ^ 7.0 7.1 "WDN Interview with Nadifa Mohamed: The Author of Black Mamba Boy", WardheerNews, 21 April 2011.
  8. ^ Nadifa Mohamed - Modern History and Politics, 2000 | St Hilda's College Oxford, web.archive.org, ‏2023-07-03
  9. ^ "Flash fiction from Nadifa Mohamed", biographical note.
  10. ^ Catherine Taylor (2 January 2010), "First novels from Simon Lelic, Nadifa Mohamed, Alan Monaghan and Ru Freeman", The Guardian.
  11. ^ Arifa Akbar (15 January 2010), "Black Mamba Boy, By Nadifa Mohamed" (review), The Independent.
  12. ^ Hassan M. Abukar, "Black Mamba Boy: A Book Review" (אורכב 09.08.2012 בארכיון Wayback Machine), WardheerNews, 30 October 2010.
  13. ^ "Nadifa Mohamed in conversation with Ellah Allfrey". Rift Valley Institute. 21 ביוני 2013. אורכב מ-המקור ב-12 במאי 2014. נבדק ב-9 במאי 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ Benedicte Page (29 October 2010), "Guardian first book award shortlist revealed", The Guardian.
  15. ^ "Somali author Nadifa Mohamed up for first book prize", BBC, 28 October 2010.
  16. ^ "Shortlist announced for the John Llewellyn Rhys Prize 2010". BookTrust. אורכב מ-המקור ב-27 בנובמבר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "Orange Prize for Fiction announces 2010 longlist", The Independent, 17 March 2010.
  18. ^ Maya Jaggi (14 September 2013), "The Orchard of Lost Souls by Nadifa Mohamed – review.
  19. ^ Rhiannon Davies (16 באוגוסט 2013). "The Orchard of Lost Souls". נבדק ב-26 באוגוסט 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ Arifa Akbar (16 August 2013), "Book review: The Orchard of Lost Souls, By Nadifa Mohamed", The Independent.
  21. ^ "Dylan Thomas Prize: Swansea University reveals longlist", BBC News, South West Wales, 22 July 2014.
  22. ^ "Granta 123: Best of Young British Novelists 4". Granta (123). 2013. אורכב מ-המקור ב-17 באפריל 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  23. ^ Nadifa Mohamed page at Africa39.
  24. ^ Margaret Busby (10 April 2014), "Africa39: how we chose the writers for Port Harcourt World Book Capital 2014", The Guardian.
  25. ^ Nadifa Mohamed page at The Guardian.
  26. ^ Margaret Busby (9 March 2019), "From Ayòbámi Adébáyò to Zadie Smith: meet the New Daughters of Africa", The Guardian.
  27. ^ Alison Flood (28 ביוני 2018). "Royal Society of Literature admits 40 new fellows to address historical biases". The Guardian (באנגלית). נבדק ב-3 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ "Nadifa Mohamed to Join Royal Holloway English Creative Writing Faculty". Royal Holloway, University of London. 2 ביולי 2018. נבדק ב-23 ביוני 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ Nadifa Mohamed Q&A | The Booker Prizes, thebookerprizes.com (באנגלית)
  30. ^ Sally Vincent (1 בנובמבר 2021). "How a 17-year-old newspaper article inspired Nadifa Mohamed to Booker success". Penguin Newsletter. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ Ashish Ghadiali (25 במאי 2021). "The Fortune Men by Nadifa Mohamed review – a miscarriage of justice revisited". The Guardian. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ Michael Donkor (28 במאי 2021). "The Fortune Men by Nadifa Mohamed review – injustice exposed". The Guardian. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ Rebecca Jones (14 בספטמבר 2021). "Booker Prize 2021 shortlist: 'Absorbing global stories of life and death'". BBC. נבדק ב-14 בספטמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ alison Flood (14 בספטמבר 2021). "Nadifa Mohamed is sole British writer to make Booker prize shortlist". The Guardian. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ "הסופר דיימון גלגוט זכה בפרס בוקר על ספרו The Promise". הארץ. נבדק ב-2023-10-30.
  36. ^ "English-language Book of the Year 2022". Wales Arts Review (באנגלית אמריקאית). 2022-07-29. נבדק ב-2022-11-21.
  37. ^ "Nadifa Mohamed Q&A". thebookerprizes.com (באנגלית). נבדק ב-2021-09-22.
  38. ^ Richard Lea (27 באוגוסט 2010). "Guardian first book award longlist ranges around the world". The Guardian. נבדק ב-31 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ Annalisa Quinn (15 באפריל 2013). "Granta's 'Best of Young British Novelists' Shows A 'Disunited Kingdom'". Granta. נבדק ב-15 באפריל 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ "Africa39" (PDF). Hay Festival. אורכב מ-המקור (PDF) ב-1 ביולי 2015. נבדק ב-6 במאי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ Yusuf M. Hassan (2 July 2014), "Somaliland: Author Nadifa Mohamed Wins the Somerset Maugham Awards 2014", Somaliland Sun.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38430043נדיפה מוחמד

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=נדיפה_מוחמד&oldid=2597744"