אופוזיציה
במובנה הרחב יותר, אוֹפּוֹזִיצְיָה היא כינוי כולל לעמדות, ארגונים ותנועות המתנגדים פוליטית או אידאולוגית לשלטון או לעמדתו, ולא בהכרח כאלה הפועלים במסגרת פרלמנטרית.
בהקשרה הפרלמנטרי-מדיני אופוזיציה (בעברית: נֶגְדָּה[1]) היא כינוי לכל המפלגות שאינן חברות בקואליציה, כלומר לא התאגדו לשיתוף פעולה בגוף המחוקק עם מפלגת השלטון ועם המפלגות שתומכות בה (אשר נציגיהן חברים בממשלה).
במשטר פרלמנטרי-יחסי כמקובל בישראל, חברי האופוזיציה מהווים מיעוט בקרב חברי הרשות המחוקקת, מכיוון שקשה לשמור על קואליציה ללא רוב בכנסת.
מטרת האופוזיציה היא לייצג בפרלמנט את עמדותיו של המיעוט שלא זכה לייצוג בשלטון, לבקר את השלטון ואף לנסות להפילו בהתאם לחוק ולחוקה, ולהציג אלטרנטיבה לדרכה של הממשלה.
בישראל, בממלכה המאוחדת ובמשטרים פרלמנטריים דומים, מקובל שראש האופוזיציה הוא יושב ראש המפלגה הגדולה מבין המפלגות החברות באופוזיציה. בישראל עד שנת 2000, "ראש האופוזיציה" היה תפקיד ללא משמעות שנקבעה בחוק כלשהו. בשנת 2000 נחקק תיקון לחוק שהסדיר את מעמדו, סמכויותיו, שכרו וכדומה. בין היתר חויב ראש הממשלה למסור לו עדכונים בענייני המדינה. כמו כן נחשב ראש האופוזיציה כ"סמל מדינה" וזכאי לאבטחה כראש ממשלה ונשיא.
לעיתים נקבע בחוק או בנוהג ייצוג בוועדות לנציג של האופוזיציה, על מנת לתת ייצוג למיעוט. למשל, בישראל נקבע בחוק שברשויות המקומיות יינתן לאופוזיציה ייצוג בכל אחת מועדות החובה של הרשות המקומית[2].
לקריאה נוספת
- יגאל מרזל "המעמד החוקתי של אופוזיציה פרלמנטרית" משפטים לח 217 (2009).
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: נגדה |
| ערך מילוני בוויקימילון: אופוזיציה |
הערות שוליים
- ^ תחדיש של האקדמיה ללשון העברית, שלא נקלט בציבור.
- ^ עע"מ 1207/15