נאיף בן עבד אל-עזיז אאל סעוד
 | |||||
| לידה |
1934 טאיף, ערב הסעודית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
16 ביוני 2012 (בגיל 78 בערך) ז'נבה, שווייץ | ||||
| מדינה | ערב הסעודית | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות אל אדל, מכה | ||||
| שושלת בית סעוד | |||||
| |||||
| |||||
הנסיך נאיף בן עבד אל-עזיז אָאל סעוד (בערבית: نايف بن عبد العزيز آل سعود; 1934 – 16 ביוני 2012) היה יורש העצר לכס המלכות של ערב הסעודית, סגן ראש הממשלה ושר הפנים של הממלכה. נאיף הוא אחיו למחצה של עבדאללה, מלך ערב הסעודית, והפך ליורש עצר לאחר מות אחיו סולטאן באוקטובר 2011.
תולדות חייו
נאיף נולד בטאיף שבערב הסעודית. הוא התחנך על ידי עולמא ב"בית הספר לנסיכים". בנוסף, רכש השכלה כללית בתחומי מדע המדינה, דיפלומטיה, ונושאי ביטחון. בשנת 1953, בעודו בן 20, מונה למושל ריאד. בין השנים 1954–1970 הוא שירת כסגן שר הפנים. בשנת 1970 מינה אותו מלך ערב הסעודית פייסל לשר המדינה לענייני פנים.
במרץ 1975, לאחר ההתנקשות בחיי המלך פייסל, הפך שר הפנים פהד ליורש העצר. אחיו נאיף מונה לשר הפנים במקומו. בדצמבר 1994 הוא הורה על גל מעצרים של מאות חשודים במעשי טרור, זאת בתמיכת הנסיך טורקי, ראש שירותי המודיעין הסעודי באותה עת. באפריל 2001 נסע נאיף במפתיע כשליח סעודי מיוחד לאיראן, ולא שר החוץ הנסיך פייסל. בנובמבר 2001 הוא הורה להנפיק לכל הנשים בערב הסעודית תעודות זהות. עד אותה עת נשים לא נשאו תעודה משלהן, אלא היו רשומות בתעודות הזהות של בעליהן או אביהן.
בשנת 2003, בתוקף היותו ממונה על העובדים הזרים בסעודיה, הוא ציווה כי עד לשנת 2013 אין להתיר כי נתח העובדים הזרים באוכלוסיית סעודיה יעבור את סף 20 האחוזים. בין השנים 2003–2006 הוא הוביל את מאבקה של סעודיה בארגון אל-קאעידה, לאחר שהארגון יזם התקפות בתחומי המדינה על מעונות עובדים זרים, מתקני נפט ומפעלי תעשייה. מאבק זה הביא לחשיפה מוגברת של תפקידו בציבור ולשיפור מעמדו הפוליטי. במרץ 2011, בעת המחאות בערב הסעודית, הוא סירב לפגוש קרובי משפחה שדרשו לדעת מה גורל יקיריהם הכלואים.
במהלך שנותיו כשר הפנים נאיף דאג כי פקידי משרד הפנים יוצבו בכל שגרירויות סעודיה ברחבי תבל. בזכות אחיו פהד, התחזק מעמדו של משרד הפנים בראשותו של נאיף והפך לאחד ממשרדי הממשלה החשובים ביותר. לאורך השנים שימש כמגשר בחילוקי דעות שהתגלעו בין פהד לסולטאן. ככל שהלך והידרדר מצבו הבריאותי של פהד, כך גם ירד כוחו של נאיף. בשנותיו האחרונות במשרד הפנים העביר את רוב האחריות לתפקוד השגרתי של המשרד לידי סגנו הנסיך אחמד, ולידי אחיינו הנסיך מוחמד.
במרץ 2009 התמנה נאיף לסגן ראש הממשלה השני. מינויו הביא להתנגדות בחצר המלוכה, והנסיך טלאל דרש מהמלך להבהיר כי המינוי אין פירושו שהנסיך נאיף יתמנה כיורש העצר. מינויו של נאיף כסגן ראש הממשלה הגדיל את השפעתו בממלכה והוא החל ליטול חלק פעיל יותר במדיניות החוץ של המדינה. מאז מינויו ישב בראש ישיבות ממשלה רבות, כאשר מצבם הבריאותי של הנסיך סולטאן והמלך עבדאללה לא איפשר את נוכחותם.
ב-27 באוקטובר 2011, חמישה ימים לאחר מות יורש העצר סולטאן, מונה נאיף בידי אחיו למחצה, המלך עבדאללה, ליורש העצר.
השקפותיו
הנסיך נאיף היה אחד הכוחות השמרניים ביותר במשפחת המלוכה. לדעתו של נאיף, כל נסיגה מן הדוקטרינה הוהאבית-סלפית עלולה לפגוע בלגיטימיות היסודית של האומה הסעודית עצמה, ועל כן הוא התנגד לכל שינוי שכזה, לא על בסיס אמונה דתית אדוקה, אלא ככלי להמשיך באחיזה איתנה במוסרות השלטון[1].
בנובמבר 2002 אמר נאיף: "אין זה אפשרי שנערים בני 19 הם שביצעו את הפעולה ב-11 בספטמבר, או שבן לאדן או אל-קאעידה עשו זאת לבדם... אני חושב [שהציונים] הם שמאחורי האירועים."[2]
סיסמתו של נאיף הייתה "לא לשינויים, כן לפיתוח". הוא האמין כי לא דרוש כל שינוי בערב הסעודית: "שינוי משמעותו שינוי דבר אשר כבר קיים. כל מה שקיים בממלכה כבר מבוסס היטב; אולם יש מקום לפיתוח - פיתוח שאינו מתנגש עם העקרונות של האומה."[3] ברוח דומה הוא הצהיר במרץ 2009 כי הוא אינו רואה כל צורך בבחירות או בשיתוף נשים בשלטון[4]. במרץ 2012 הוא צוטט בעיתון אל-חיאת כמי שאמר כי נשים יכולות לייצג את ערב הסעודית באולימפיאדת לונדון כל עוד לא יתנהגו בדרך הנוגדת את חוקי האסלאם. הסכמתו הותנתה בכך שנשים המתחרות בענפי ספורט יעמדו בכללי הצניעות הדתיים. הייתה זו עמדה פרוגרסיבית ומפתיעה מפיו של הנסיך נאיף, אולם ימים ספורים לאחר שנאמרה הודיע ראש הוועד האולימפי הסעודי, נוואף בן פייסל בן פהד, כי נשים סעודיות לא תשתתפנה באולימפיאדה כספורטאיות[5].
קישורים חיצוניים
- Al Sudairi Clan, GlobalSecurity.org (באנגלית)
- Nimrod Raphaeli, Saudi Arabia: A Brief Guide to its Politics and Problems, Middle East Review of International Affairs, 2003 (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Ana Echagüe and Edward Burke, ‘Strong Foundations’? The Imperative for Reform in Saudi. Fride 2009;84:1-23
- ^ Steven Stalinsky, Arab Press Says Jews Perpetrated 9/11 Attacks. The Sun, August 30, 2006
- ^ Iris Wurn, In Doubt for the Monarchy: Autocratic Modernization in Saudi-Arabia. PRIF Reports No. 81. p. 14.
- ^ Simon Henderson, Desert Schism: Prince Nayef Bids for Saudi Throne. PolicyWatch #1501
- ^ Nayif's Return - A Lame Duck Crown Prince?. Datarabia.com, April 11, 2012
35629887נאיף בן עבד אל-עזיז אאל סעוד