מתתיהו לזרסון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרופסור לזרסון, 1936

פרופ' מתתיהו לזרסון (1 בפברואר 18871 בדצמבר 1951) היה פרופסור למשפטים ממייסדי בית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה.

ביוגרפיה

לזרסון נולד במיטוי בלטביה. בשנת 1905 הצטרף על התנועה הסוציאליסטית[1]. הוא סיים לימודי משפטים בהצטיינות באוניברסיטת סנקט פטרבורג בשנת 1910. בשנת 1916 מונה למרצה באוניברסיטה זו. בשנת 1920 עזב את ברית המועצות וחזר ללטביה[2]. בשנים 19221931 היה ציר בסיימאס הלטבי (הפרלמנט הלטבי)[3], בה פעל יחד עם מפלגות השמאל, ולהגנה על זכויות המיעוטים בכלל והיהודים בפרט[4]. בין השאר הוא נאבק, ללא הצלחה, בכפיית מנוחת חובה בימי ראשון[5]. כן הצליח לאפשר לבתי הספר היהודים ללמד בעברית בניגוד לעמדת הבונד שדרשה שילמדו רק ביידיש[1]. לזרסון גם היה פעיל בהתאחדות של הפועל הצעיר וצעירי ציון והיה מטעמה סגן בוועד הפועל הציוני[6]. בבחירות בנובמבר 1931 חסרו ללזרסון קולות מועטים כדי להיבחר מחדש והוא מצא עצמו מחוץ לסיים[7].

במרץ 1934 הגיע לזרסון לביקור בארץ ישראל כדי להשתתף בישיבת הוועד הפועל הציוני[8]. בעקבות ההפיכה של אולמנוס ב-15 במאי 1934, נאסר לזרסון כאיש שמאל, במקביל לביטול האוטונומיה התרבותית ליהודים[9]. בנובמבר 1934 שוחרר לזרסון ממעצרו[10], לאחר שהתחייב לעזוב את לטביה[11]. לאחר שחרורו עלה לארץ ישראל[12], אליה הגיע בינואר 1935[13].

בשנת 1935 היה ממייסדי בית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה[14], בו הרצה בתורת המשפט הכללית[15]. לאחר מכן עבר לכהן כפרופסור באוניברסיטת קולומביה. לזרסון נפטר ב-1 בדצמבר 1951, בניו יורק[16][17].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32016330מתתיהו לזרסון