משקה שוודי

משקה שוודי (בגרמנית: Schwedentrunk) הוא שיטת עינויים והוצאה להורג. את השם לשיטה נתנו קורבנות גרמנים שנפלו בשבי לידי פלוגות שוודיות במהלך מלחמת שלושים השנים. בשיטה זו של עינויים השתמשו גם פלוגות בנות ארצות אחרות, שכירי חרב, חברי כנופיות שנלחמו ובמיוחד אזרחים שנשאו את מטענם של השוודים ולא קיבלו תשלום. שיטת עינויים זו שימשה כדי להכריח איכרים למסור כסף, מזון, בעלי חיים ורכוש חבוי.

אף על פי ש-20%-15% (באופן מקומי עד 60%) מהאוכלוסייה הגרמנית נספתה כתוצאה מאלימות, רעב ומחלות במשך המלחמה, הזיכרון של המשקה השוודי הוא שנשאר. השיטה הונצחה באחד מן הספרים הנפוצים הראשונים בגרמנית, "Der abenteuerliche Simplicissimus" (גר'), שפרסם הנס יאקוב כריסטופל פון גרימלסהאוזן בשנת 1668.

המנגנון

הם השכיבו את העבד הכפות על הרצפה, תקעו יתד עץ בתוך הפה שלו, ויצקו דלי מלא במים עכורים מצואה לתוך בטנו, לו הם קראו משקה שוודי

^[^{דרוש מקור]}

שימוש במשקה השוודי נרשם בספרי ההיסטוריה של עיירות בכל רחבי דרום גרמניה. אף על פי שנסיבות מסוימות השתנו בין מקרה למקרה, בכל המקרים היה נקשר פיו של הקרבן, הקרבן היה נכפת, ולאחר מכן הוכרח לבלוע (באמצעות משפך) כמות גדולה של נוזל דוחה ולעיתים אף רותח. חומרים כגון שתן, צואה, זבל נוזלי ומים דלוחים שימשו לצורך זה.

מעבר לסלידה, לגועל, למחלות ולסיכוי לזיהום מחיידקים, המשקה השוודי הסב כאב עז בקיבה. מכיוון שנוזלים לא ניתנים לדחיסה, היה על בטנו ומעיו של הקרבן להתרחב בשיעורים גדולים שגרמו לכאב רב, על מנת להתאים לכמות הגדולה של הנוזלים שנכנסו. לאחר הכנסת הנוזלים היו המענים לוחצים על בטנו הנפוחה של הקרבן עם לוחות עץ או שרמסו אותה תחת רגליהם.