משולש ברמודה
משולש ברמודה הוא אזור באוקיינוס האטלנטי, שצורתו משולשת, וקודקודיו הם איי ברמודה בצפון, החוף המזרחי של פלורידה במערב, ופוארטו ריקו בדרום. שטחו של המשולש כ- 1,000,000 קילומטרים רבועים. המשולש הוא אזור עתיר-תחבורה, שנקשרו בו מספר תאונות לא מוסברות; המפורסמת בהן היא היעלמותם של חמישה מפציצים אמריקניים בטיסת אימון שגרתית בדצמבר 1945, שנודעה כ"טיסה 19".
בעקבות התאונות נפוצו שמועות הטוענות שיש באזור כוח מסתורי הגורם להיעלמותם של כלי שיט וכלי טיס העוברים בו. בין ההסברים הפסבדו-מדעיים שהוצעו ל"תעלומה", כביכול, של משולש ברמודה, נמנו שדה מגנטי לא מוכר המושך מתכות לים, חוצנים השוכנים באזור או עיוותי זמן מדומים. משמר החופים האמריקאי ביטל את הטענות, בציינו שמספר התאונות אינו חריג בהתחשב בנפח התחבורה הימית והאווירית באזור.
ספרו של ברליץ
את עיקר פרסומו של "משולש ברמודה" הקנו לו תיאוריו של צ'ארלס ברליץ בספרו "משולש ברמודה" (1974). בספר מתוארים מקרי היעלמות מסתוריים רבים של ספינות ומטוסים, ובפרט היעלמותה של "טיסה 19".
מבקריו של ברליץ האשימו אותו ואת האחרים בניפוח ההיבטים ה"מסתוריים" של חלק מן המקרים, וטענתם היא כי במשולש ברמודה אין יותר "היעלמויות" באופן מסתורי מאשר בכל שטח דומה באוקיינוס. אחת הראיות לכך היא שחברת הביטוח לויד'ס אוף לונדון קבעה כי "המשולש" אינו מסוכן יותר מכל שטח אוקיינוס אחר, והיא אינה גובה תעריפי ביטוח חריגים על מעבר באזור זה. גם רשומות משמר החופים של ארצות הברית מאששות קביעה זו.
"מסתרי משולש ברמודה: הפתרון"
לארי קוש, שהיה ספרן באוניברסיטת אריזונה בזמן שטיסה 19 נעלמה, התחיל להתעניין בנושא משום שסטודנטים רבים באו אליו בחיפוש אחר מידע על משולש ברמודה. הוא החל בחקירה נמרצת ונרחבת משלו, תוך שהוא בודק את הדיווחים המקוריים, ובסופו של דבר פרסם את ממצאיו ב-1975 בספר "מסתרי משולש ברמודה: הפתרון".
מחקרו של קוש גילה כמה סתירות בין תיאוריו של ברליץ לבין הצהרות של עדי ראייה ואנשים אחרים שהיו מעורבים באירועים המתוארים. הוא ציין כמה מקרים בהם ברליץ התעלם ממידע מאוחר אך רלוונטי. כך, למשל, היעלמותו של שייט היאכטות דונלד קרואוהרסט, אשר הקיף את העולם, נרשמה כתעלומה, על אף שיש ראיות שקרואוהרסט בדה את סיפור מסעו, ושיומנו מעלה חשד כבד להתאבדות. אניית-מטען אשר ברליץ מספר כי נעלמה ללא עקבות שלושה ימים לאחר שהפליגה מנמל באוקיינוס האטלנטי אמנם נעלמה, אך שלושה ימים לאחר שהפליגה מנמל באותו שם באוקיינוס השקט. קוש טוען כי אחוז גדול מהתקריות שנזקפו לחובת השפעתו המסתורית של משולש ברמודה אירעו למעשה הרחק מגבולותיו.
קוש הגיע לכמה מסקנות:
- בהתחשב בכך שאזור זה הוא אחד מנתיבי השיט העמוסים ביותר בעולם, כמות האבידות היחסית אינה גדולה יותר מכל מקום אחר.
- באזור בו יש סופות טרופיות לעיתים תכופות, היעלמותן של כמה ספינות לבלי הותר שריד אינה בלתי-סבירה או מסתורית; יתרה מזו, מספר ההיעלמויות הללו נופח בשל מחקר רשלני, כמו במקרים בהם היעלמותה של ספינה דווחה בעיתונות, אך מציאתה וחזרתה לנמל לא דווחו.
- במקרים שאכן היו היעלמויות, ספרי "משולש ברמודה" עיוותו את נסיבות ההיעלמות: מספר הספינות אשר נעלמו במזג אוויר שקט ורגוע לכאורה לא תאם את דיווחי מזג האוויר שפורסמו בעיתונים באותם ימים.
אף על פי שספרו של קוש ייצר איזון ספקני לספרו של ברליץ, עדיין משולש ברמודה ממשיך ליצור הילה ומסתורין בקרב אנשים רבים, והוא מהווה כר פורה לספרות ולאתרים העוסקים בתעלומה.
טיסה 19
ערך מורחב – טיסה 19
,_on_1_September_1942_(80-G-427475).jpg)
האירוע הידוע ביותר ממשולש ברמודה הוא אובדנה של טיסה 19, קבוצה של חמישה מפציצים של הצי של ארצות הברית שיצאו לטיסת אימון מבסיס בפורט לודרדייל שבפלורידה ב-5 בדצמבר 1945. לפי ברליץ, היו בטיסה טייסים מנוסים שנעלמו לחלוטין לאחר שדיווחו על כמה תופעות ויזואליות משונות. יתרה מזו, ברליץ טוען שהיות והמפציצים מדגם TBM אוונג'ר נבנו כך שיצופו למשך זמן רב, הם היו צריכים להתגלות ביום המחרת בהתחשב בכך שדווח על ים שקט. אולם, לא זו בלבד שהמפציצים לא נמצאו, גם מטוס חיפוש והצלה של הצי שנשלח בעקבותיהם אבד לבלי שוב. כדי להוסיף על המסתורין, בדיווח של הצי על התקרית נרשם כי התאונה נגרמה מ"סיבות או גורמים בלתי-ידועים".
בתיאור של ברליץ ישנן כמה טעויות וכמה פרטים חשובים הושמטו ממנו. טיסה 19 יצאה מפורט לאודרדייל בשעה 14:10. הייתה זו טיסת אימונים: כל הטייסים, למעט המפקד, היו מתלמדים. ניכר כי המפקד התבלבל בשלב מוקדם של הטיסה. בשיחת אלחוט ציין המפקד כי המצפנים שלו אינם פועלים וכי הם טסים מעל קבוצת איים קטנה - הם הניחו כי אלה איי פלורידה קיז, מה שגרם להם לחשוב שהם סטו מאוד מנתיבם והיו הרחק ממערב ליעדם. שיחזור מאוחר הראה שהאיים האלה היו, קרוב לוודאי, מטרת ההפצצה שלהם, הרחק ממזרח לפלורידה קיז. אך המפקד, אשר חשב שהוא ממערב ומדרום לפלורידה, ניווט את המטס עוד יותר צפונה. בינתיים החמירו תנאי מזג האוויר, וקשר האלחוט הפך מקוטע. הטייסת הייתה, למעשה, בלב ים הרחק ממזרח לחצי האי פלורידה. הקשר האחרון עם טיסה 19 נשמע בשעה 18:20, כאשר הדלק במטוסים כבר הלך ואזל. הטייסים הסכימו ביניהם מראש שכולם ינחתו יחדיו נחיתת-אונס בלב הים הסוער כאשר הדלק יאזל באחד המטוסים.
ב-17:50 הצליחו בבסיס לאתר את מיקום המטוסים ממזרח לחופי פלורידה המרכזית, אך לא ניתן היה להשיג את הטייסים בקשר ולהעביר להם מידע זה. מטוס כבד נשלח מיד לעזור למטוסים לנווט בחזרה, ועוד שני מטוסים הצטרפו מאוחר יותר לחיפוש. בינתיים ירדה החשיכה, ומזג האוויר לא השתפר. החיפוש אחר ניצולים מטיסה 19 המשיך כל אותו לילה וכל יום המחרת, ללא הועיל. אך אין כל פלא בכך: למטוסים לא היה סיכוי רב לשרוד נחיתה בים סוער. מטוס החיפוש שאבד היה אחד משני מטוסי מרטין מארינר אשר נשלחו לאזור החיפושים. שמו של המארינר נודע לשימצה כ"פצצה מעופפת" או "מכל גז מעופף", וכמעט ודאי שהתפוצץ באוויר. צוותה של אניית-סוחר דיווח על פיצוץ באוויר, ועל מעבר דרך מה שהם סברו שהוא כתם שמן ושברי מטוס צפים, אף שלא משו מאומה מהים. התיאור מספק הסבר סביר לגורלו של מטוס החיפוש הנעדר. המארינר השני הגיע לאזור החיפושים בזמן.
מכאן נובע שהתמונה שצייר ברליץ, של טייסת מאוישת בטייסים מנוסים הנעלמת באחר-צהריים בהיר אחד, אינה מדויקת. הייתה זו טיסה של מתלמדים אשר נאלצה לבצע נחיתת-אונס בלב ים סוער ובלתי-מוכר בחשכת לילה. אשר לדיווח של הצי, הדו"ח המקורי תלה את האשם בתאונה בטעותו של המפקד, אך אמו לא הייתה מוכנה לשאת זאת, ומתוך התחשבות בה שונה נוסח הדו"ח.
מיתוס משולש ברמודה בהיסטוריה
הידיעות שנחשבות היום למיתוס על מקומות בים שבהם קיימים כוחות מגנטיים המושכים אליהם חלקי מתכת היה ידוע לפחות במאה ה-11, ויתכן שהיה ידוע כבר בעת העתיקה. רבי אברהם אבן מיגאש שחי במחצית הראשונה למאה הרביעית לאלף השישי (במאה ה-16 למניינם) מספר בספרו "כבוד א-להים"[1]: "והוא הארץ המושך הברזל הנמצא בים סוף, הנקרא בערבי 'בחרקלוס' עד שהספינות השטים בו תופרים לוחותיהם בחבלי זמורות ושל גמי ושל דקלים, לבלתי שומם מסמרים מבחוץ ... ליראתם כשהם עוברים אצל הרי אספהאן כי ימשוך ההר המסמרים של ברזל ותפרק לוחות הספינה ויטבעו בים", וכן מספר רבי אברהם הרופא פורטלאונה בספרו "שלטי הגיבורים"[2]: "אבן שואבת ... ויש ממנה הרבה בים ההולך קדמת הודו, והספינות השטות בים ההוא - במקום מסמרים של ברזל יש להם מסמרים של עץ, כי הנה במסמרים של ברזל יפלו בסכנה האנשים שהם בספינה פן יצאו מהספינה המסמרים של ברזל בעבור משיכת האבן ותשבר הספינה". מסתבר מאוד ששניהם מתכוונים למקום מסויים באוקיינוס ההודי שעליו נמסרו אגדות שיש בים כח מגנטי גדול המושך אליו את מסמרות הברזל שבספינות, רבי פנחס אליהו מווילנא ב"ספר הברית" מתאר שבים סוף יש איים בשם "קאלאמיטא אינזלען", שהספינות לא יכולות להתקרב אליהם מפני הכוחות המגנטיים שבים. מקום נוסף שאליו נקשר מיתוס זה הוא בים שמכונה 'ים השטן', המצוי דרומית מזרחית ליפן בין יפן ואיי בונין ובמיוחד בין המקומות איוו גימה ואי מארקוס, בעקבות האגדות הכריזו שלטונות יפן על אזור זה כאזור סכנה[3]
מסתבר מאוד שלמקומות מסוג זה התכוון רש"י בפירושו למסכת ברכות, דף ח ע"א: "ים אוקיינוס יש בו מקומות שאינו מקבל ברזל,[4] ומחברין לוחי הספינה על ידי חבלים ועקלים שתוחבין בנקביו, ותוקעין אותו בדוחק לפי שהם גסין כמדת הנקב". ולפי פירושו זה היה ידוע כבר בזמן התלמוד.
קישורים חיצוניים
- בלדד השוחי, מה נסגר עם משולש ברמודה?, באתר ערוץ עשר
- אורלי פיישטר ובועז גטניו, מסע לאזור הדמדומים: משולש התעלומות שליד חופי ברמודה, ראש גדול, יוני 2002.
- משולש ברמודה במילון הספקן (באנגלית)
- "אל-מוזיאון" משולש ברמודה - אודות ה"אין-תעלומה" של טיסה 19 (באנגלית)
- האין מסתורין של משולש ברמודה, באתר "הידען"
- שחר שילוח, משולש ברמודה: התעלומה שלא היתה, באתר nrg, 12 באוקטובר 2009
- גליליאו צעיר, משולש מסוּכּן, באתר "הידען", 4 ביולי 2014
- אלכס דורון, משולש ברמודה: האמריקאים הרגו את המיתוס, באתר nrg, 10 בפברואר 2014
הערות שוליים
