הרב משה אייזנבט
| לידה | ה'תרמ"ג או ה'תרמ"ד | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | ד' בשבט ה'תשי"ח | ||||||
| למד ב | בית המדרש לרבנים בפריז | ||||||
| תקופת הפעילות | 1911–1958 (כ־47 שנים) | ||||||
| בת זוג | לור גולדשמידט | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה | קציו לגיון הכבוד | ||||||
הרב משה (מוריס) אייזנבט (ה'תרמ"ג/ה'תרמ"ד, 1883 – ד' בשבט ה'תשי"ח, 15 בינואר 1958) היה רב והיסטוריון צרפתי-אלג'יראי, רבה של קונסטנטין ואלג'יר ולאחר מכן רבה הראשי של אלג'יריה.[1]
ביוגרפיה
נולד בשנת 1883 בפריז. הוא למד בבית המדרש לרבנות בפריז. ב-1911 מונה לרבנות העיר סדאן. ב-1914, במלחמת העולם הראשונה, גויס לכוחות המזוינים של צרפת והשתתף בלחימה בוורדן. בשנת 1918 נישא ללור גולדשמידט, ממנה נולדו לו שלושה ילדים.[1]
ב-1928 מונה לרבה של קונסטנטין, ב-1932 לרבה של אלג'יר וב-1941 החל לכהן כמשנה לרב הראשי של אלג'יריה.[2] בשנת 1943 החל לכהן כרבה הראשי של אלג'יריה[3][2] ומינה למשנהו את הרב אברהם משה פינגרהוט.[1][4]
בשנת 1941 הקים את בית הספר היהודי באלג'יר. ב-1948 הוענק לו התואר קצין לגיון הכבוד.[1]
הרב אייזנבט נפטר ב-15 בינואר 1958 באלג'יר.[1][3]
חיבוריו
- יהדות צפון אפריקה: מחקר דמוגרפי על בני ישראל מהעיר קונסטנטין, 1931[1]
- יהודי צפון אפריקה: דמוגרפיה ואונומסטיקה, 1936[1]
- האנציקלופדיה הקולוניאלית והימית של היהודים באלג'יריה, 1937[1]
- יהודי מרוקו: מסה היסטורית, 1948[1]
- היהודים באלג'יריה ובתוניסיה בעידן הטורקי (1515–1830), 1952[1]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 1.8 1.9 הרבי הגדול משה אייזנבט (בצרפתית)
- ^ 2.0 2.1 שלמה א' גליקברג, בית הספר הרבני באלג'יר (1948–1961)
- ^ 3.0 3.1 Brock Cutler, Eisenbeth, Maurice, Encyclopedia of Jews in the Islamic World, Brill, 2010-10-01
- ^ הרב אברהם משה פינגרהוט, שאלות ותשובות הרב אברהם משה פינגרהוט ז"ל, באתר אוצר החכמה
33495638משה אייזנבט