משא מלחמת איגור

משא מלחמת איגור (בסלאבית מזרחית קדומה: Слово о плъку Игоревѣ, מסע המלחמה של איגור) הוא שיר הגיבורים היחיד שנשתמר מרוסיה שלפני פלישת הטטרים. היצירה האלמונית שנתחברה בשלהי המאה ה-12 נשתכחה, ורק בשנת 1795 מצא הרוזן אלכסיי מוסין-פושקין באחד המנזרים העתק יחידי. הידיעה הראשונה על שיר זה באה בירחון הצרפתי Spectateur du Nord שנדפס בהמבורג באוקטובר 1797. ברוסיה הדפיסו אותו בפעם הראשונה במוסקבה בשנת 1800. מיד לאחר שנדפס השיר נשמעו קולות יחידים, שאינו אלא זיוף ספרותי, אולם כל הספקות באמיתותה של היצירה בוטלו במשך הזמן.

המחבר היה, כפי הנראה, אדם משכיל אבל קרוב גם לשכבות הרחבות של העם. אפשר להרגיש בייחוד את השפעתו של התנ"ך על כתיבתו. ניתן למצוא ביצירתו גם עקבות של השפעות ספרותיות מן המיתולוגיה הרוסית, והוא אף לא נמנע מלהזכיר את שמותיהם של אלילי טבע סלאביים.

גיבור השיר הוא איגור (1151–1202), אחד מנסיכי נובגורוד, בנו של סביטוסלאב בן אולג. ב-14 במאי 1185 פשט גדודו של איגור על שטחי הקומנים סמוך לגדותיו של הדון. הקומנים היו בני עם נודד שהשתקע בערבותיה של רוסיה, עד סמוך לים השחור וים אזוב, והיה מתנכל לתושבים המקומיים במעשי שוד וביזה. בקרב הראשון ניצח איגור את הקומנים, לקח רבים מהם בשבי וחילק את שללם בין לוחמיו. כעבור שבוע כפו הקומנים קרב נוסף שנמשך שלושה ימים, ושבו הוכה גדודו של איגור שוק על ירך, והוא עצמו נפצע ונפל בידי האויב ביחד עם בנו.

קינתה של ירוסלאבנה, אשתו השנייה של איגור ובתו של ירוסלאב בן ולדימיר נסיך גאליטש, היא התמונה הידועה ביותר בשיר, ולפיה חיבר אלכסיי קונסטנטינוביץ' טולסטוי את "קינת בת ירוסלאב". אולם יגונה של הנסיכה אינו נמשך זמן רב. בעזרתו של קומני בשם אובלור נמלט איגור משביו וחזר למולדתו. בנו, לעומת זאת, בחר לו לאשה את בתו של קוטשאק, אחד משוביו.

ברוח השיר חיבר אלכסנדר בורודין את האופרה "הנסיך איגור", לאחר שהרעיון הוצע לו על ידי ולדימיר סטאסוב ואשר יחד עמו עיבד את הליברית. במשך 18 שנה עד למותו לא מצאה ידו של בורודין לסיים את היצירה. האופרה שהושארה בלתי גמורה ובלתי מסודרת, הושלמה בחלקיה ונערכה על ידי ניקולאי רימסקי-קורסקוב ואלכסנדר גלאזונוב. מן האופרה נודעים ביותר "מחולות פולובציים" שנתפרסמו בביצוען של להקות בלט רוסיות ונעימותיהן מושרות בפי כל.