מרקסיזם אנליטי

מרקסיזם אנליטי הוא אסכולה לחקר מרקסיזם שצמחה בסוף שנות ה-70, על ידי ג'רלד אלן כהן, פילוסוף יהודי ממשפחה קומוניסטית. הוגים מרכזיים נוספים באסכולה הם ג'ון אלסטר וג'ון רומר. הם ביקשו להסביר את תורת קרל מרקס בכלים של הפילוסופיה האנליטית והכלכלה הנאו-קלאסית, כדי שתעמוד בסטנדרטיים המקובלים של המחקר האקדמי.

תחילת הדרך

מקובל לחשוב שספרו של ג'רלד אלן כהן "כתב הגנה על המטריאליזם ההיסטורי של מרקס" שיצא בשנת 1978, הצית את הדיון האנליטי בכתביו של מרקס. בספר כהן מנסה להגן על תפיסת ההיסטוריה המטריאליסטית תוך הבהרת התיאוריה ושימוש בניתוח לוגי שלה.

האסכולה

אריק אולין רייט שכתב על קיומה של קבוצת המרקסיסטים האנליטיים ועל הפגישות השנתיות שלהם, ציין שהמרקסיזם האנליטי מבקש לחקור באופן שיטתי מושגים מרכזיים בתורה של מרקס ולנסחם מחדש במבנה תאורטי קוהרנטי. אלסטר הגדיר את המרקסיזם האנליטי כבעל סטנדרטיים של "קפדנות ובהירות". רומר הגדיר את המרקסיזם האנליטי "בחינת היסודות של המרקסיזם בכלי לוגיקה עכשוויים, תוך מחויבות להפשטה ולאי דוגמטיות".

תזת הקדימות של מרקס בקביעת יחסי הייצור באמצעות כוחות הייצור, נוגדת את התפיסה המקובלת כיום בחקר החברה, לפיה כדי להסביר חברה יש לחקור את האינדיבידואלים שמרכיבים אותה. על פי הפילוסופיה המכניסטית כל תופעה ניתן להבין באמצעות החלקיקים המרכיבים אותה – החלקים מסבירים את השלם. כדי להבין את השלם, עלינו להבין את התכונות של החלקים המרכיבים אותו. כך שאם אנחנו רוצים להבין את החברה, עלינו לחקור את האינדיבידואלים המרכיבים אותה.

המכניקה שמסבירה בחקר החברה את ההתנהגות של קבוצה חברתית מסוימת היא אינטנציונליות (התכוונות) של בני האדם. לבני האדם נטיות ורציות והחלטותיהם מתקבלות בהתאם להן, ומביאות לידי לתוצאה מסוימת בהתאם לנסיבות. לכל פרט בחברה ישנן העדפות שונות והוא פועל בהתאם להן, כלל העדפות של הפרטים המרכיבים קבוצה חברתית, מסבירות את התנהגותה. אך את תזת הקדימות של מרקס לא ניתן להסביר על ידי אינטנציונליות כי היא טוענת שדרגת ההתפתחות של כוחות הייצור מסבירה את יחסי הייצור (ויחסי הייצור נוצרים על ידי בני אדם, לא תמיד באופן מודע, כך שיוכלו לאפשר את המשך את התפתחות כוחות הייצור), ולכוחות הייצור לא ניתן לייחס אינטנציונליות. לפיכך מרקסיסטים אנליטיים רבים ניסו לבסס את המרקסיזם על אינדיבידואליזם, לצד אלה שטענו שלא ניתן לבסס את התזות של מרקס על אינדיבידואליזם.

תורת המשחקים היא גישה שמסבירה כיצד אינדיבידואלים הפועלים על פי תמריצים רציונליים, מקבלים החלטות כאשר מתקיימת תלות הדדית ביניהם והתגמול שיקבלו תלוי גם בהחלטות שלהם וגם בהחלטות של השחקנים האחרים. גישה זו מקובלת בחקר החברה האנליטי ואלסטר מציג כיצד אפשר להשתמש בכלי זה כדי להסביר קונפליקטים ומאבקי כוח שמתקיימים בין המעמדות.

ביקורת שאלסטר מעלה נגד המרקסיסטים הקלאסים שהם דבקים בהסברים טלאולוגיים, כמו ההנחה שישנה התפתחות היסטורית שבסופה קומוניזם. ישנה הסכמה רחבה כיום שהסברים טלאולוגיים אינם מוצדקים. מבחינת אלסטר, תורת המשחקים וכלים נוספים המקובלים בחקר הכלכלה הנאו-קלאסית יכולים למלא את תפקיד ניתוח הניצול, וכן את המאבק בין המעמדות ושינויים חברתיים. אלסטר מעריך שהמרקסיסטים הקאלסיים דוחים את המתודה האינדיבידואליסטית לחקר החברה, בשל בלבול בינה לבין תפיסת האדם כאינדיבידואל שפועל לטובת עצמו. אלסטר מסביר ששימוש באינדיבידואליזם מתודולוגי איננו שולל קיומן של מעמדות, אלא שהתנהגות המעמד נובעת מפעולות האינדיבידואלים המרכיבים את המעמד.

תחום נוסף בו אלסטר חושב שמתודולוגיה אינדיבידואליסטית יכולה גם לשמש ככלי בידי המרקסיזם כדי להסביר תופעות שמוסברות על ידי פונקציונליזם, גישה שגם היא זוכה לביקורת מצד חוקרי חברה עכשוויים. הגישה הפונקציונליסטית מניחה שלכל מוסד חברתי יש פונקציה חברתית, הוא משרת את החברה בצורה כלשהי, תורם ליציבותה למשל. מרקסיסטים למשל עשויים לטעון שהפונקציה של מוסד המשטרה היא לשמר את הכוח של בעלי ההון בחברה קפיטליסטית, בכך שהיא מגנה על זכויות הקניין של בעלי ההון. לאלסטר ביקורת על פונקציונליזם ובמיוחד על פונקציונליזם חזק שמרקסיסטים נוטים לאמץ. הוא דורש ראיות ישירות לתפיסה לפיה כל מוסד חברתי נועד כדי לשרת את המעמד השליט ובכל תופעה חברתית יש מדכא ומנוצל.

בניגוד לתפיסה המקובלת במרקסיזם הקלאסי שכוחות הייצור הם שקובעים את יחסי הייצור, אלסטר מציג גישה אחרת לפיה האינדיבידואלים אינם פועלים בהתאם למעמד אליו נולדו, אלא כוחות הייצור והמעמד יוצרים אצלם העדפות מסוימות. בסך אפשרויות מסוים, האינדיבידואל יפעל בצורה מסוימת. זוהי דרך דומה לדרך בה נקט כהן כאשר הוא עידן את התפיסה המקובלת לגבי תורתו של מרקס. כהן טען לנטייה וכן להשפעה הדדית מסוימת, ואלסטר טוען להעדפה שמאפשרת לשיטתו עדיין להסביר על ידי תורת המשחקים את התנהגות האינדיבידואל. הוא יקבל החלטה רציונלית אך תחת העדפה אותה רכש בשל כוחות הייצור והמעמד החברתי אליו הוא משתייך.

אלסטר מציג כיצד תורת המשחקים יכולה להסביר את התנהגות האינדיבידואלים בתוך המעמד וכיצד כל מעמד פועל לטובת עצמו, וכך מתקיים המאבק בין המעמדות. האינדיבידואל מקבל החלטות שממקסמות את התועלת שלו, כאשר השחקן מתנהג כשחקן קולקטיבי הוא בעל תודעה מעמדית. הוא פועל כדי למקסם את התועלת של המעמד שלו, כדי שהוא עצמו כאינדיבידואל ימקסם את התועלת שלו. כמו למשל ההתמודדות האפשרית של כל מעמד, מעמד הפועלים או מעמד בעלי ההון עם הרוכב החופשי, הפועל שנהנה מהישגי שביתות הפועלים, כאשר הוא ממשיך לעבוד תמורת תשלום, או בעל הון שלא ישתתף בקרטל מחירים וימכור בזול יותר וימשוך אליו לקוחות. אולם הצלחת השביתה והקרטל תלויים בהשתתפות מלאה של כל בני המעמד. זו הדגמה כיצד בכלים אנליטיים, אפשר לשמר את התוכן של מרקס, גם אם חלק מהמתודולוגיה אובדת.

ביקורת על האסכולה

ישנה ביקורת על המרקסיזם האנליטי, בכך שאיננו מרקסיסטי. המרקסיזם האנליטי הגיע לעולם מתוך מוטיבציה לשמור על התוכן של תורת קרל מרקס, גם תוך ויתור על המתודולוגיה בה השתמש מרקס, היות שהיא נתפסת על ידי חברי האסכולה, ככזו שלא ניתן להצדיק. משם ספרו של ג'ארלד אלן כהן "Karl Marx's Theory of History: A Defence" שפורסם בשנת 1978 והצית את הדיון האנליטי בהגותו של מרקס, אפשר להבין את המוטיבציה של האסכולה בעת שנולדה - הגנה על הרעיונות של מרקס. כך שכדי לדון בביקורת על המרקסיזם האנליטי שאיננו מרקסיסטי, יש תחילה לענות על השאלה: מהו מרקסיזם? התוכן או המתודולוגיה?

אם מקבלים את הטענה שמרקסיזם הוא התוכן, נראה שהמרקסיסטים האנליטים לא חששו לבקר גם את התוכן של המרקסיזם. דוגמאות לכך ניתן למצוא בספרו של אלסטר "הקדמה לקרל מרקס" בו כתב שסוציאליזם מדעי, מטריאליזם דיאלקטי וכלכלה מרקסיסטית מתו, ובמיוחד אבני הבניין של הכלכלה המרקסיסטית: תאוריית הערך של העבודה (שפשטה רגל מבחינה אינטלקטואלית) והנטייה של שיעור הרווח לרדת. בדומה לו רומר בספרו "היסודות האנליטיים של התאוריה הכלכלית המרקסיסטית" הותיר על כנה ככזו שניתן להצדיק, רק את תאוריית הניצול המרקסיסטית, שגם אותה ביקר מאוחר יותר.

אם מקבלים את הטענה שהמתודולוגיה היא מרקסיזם, אפשר יהיה להבחין בין חברי האסכולה "מרקסיזם אנליטי" שמקבלים את המתודולוגיה המרקסיסטית לבין אלה שאינם, ולטעון שיש פילוסופים באסכולת המרקסיזם האנליטי שהם מרקסיסטים, או יש כתבים שלהם שהם כאלה, ויש פילוסופים באסכולה כמו אלסטר ורומר ששללו את המתודולוגיה המרקסיסטית, שכתביהם אינם מרקסיסטים.

אם מקבלים את הטענה שתיאוריה כלשהי היא מרקסיסטית בשל העמדה שהיא מחזיקה נגד ניצול, במה מרקסיזם אנליטי שונה מתפיסות שמאל אחרות שמתקיימות אפילו במסגרת הכלכלה הנאו-קלאסית? האם אפשר להצדיק את היותה של אסכולה מרקסיסטית רק בשל המוטיבציה הראשונית שלה להגן על תורת מרקס?

בפרק "The Primacy of the Productive Forces" בספר של ג'ארלד אלן כהן, הוא מביא טיעונים להגנת תזת הקדימות של מרקס בין היתר באמצעות עידון שלה. כלומר הוא מנסה להגן לא רק על התוכן המרקסיסטי, אלא גם על המתודולוגיה המרקסיסטית. כהן לא רק רוצה להדוף את הביקורת על הניתוח המרקסיסטי של הקדימות אלא גם לבסס את הטענה על הבכורה של כוחות הייצור על יחסי הייצור. כהן מבחין בין הטענה שכוחות הייצור הם ראשוניים והם אלה שקובעים את יחסי הייצור, לבין הטענה שיש להם מעמד בכורה, יש להם קדימות הסברית למבנה הכלכלי. הקדימות היא שיחסי הייצור מוסברים על ידי רמת ההתפתחות של כוחות הייצור. יחד עם המוטיבציה של כהן להגן על מרקס, ניתן גם לראות את אחד מעמודי התווך של המרקסיזם האנליטי - אי קבלת טענות מרקס כמובנות מאליהן, אלא טענות שיש לבסס אותן.

ממבט ראשון הפרשנות של כהן נראית כעידון של תפיסת מרקס, אולם כהן מבקש לבסס את דבריו על כתביו של מרקס. הוא לא רק רוצה להביא פרשנות שיכולה ליצור מתודולוגיה שתשמר על התוכן של המרקסיזם, אלא הוא רוצה לטעון שזוהי הכוונה של מרקס עצמו, "מי שמבין אחרת, לא מבין נכון את מרקס". כהן מתייחס לביקורת נוספת שיש על המרקסיזם והוא ההסבר הטלאולוגי הקיים בתזת הקדימות, גם עם ביקורת זו כהן מתמודד על ידי עידון הטענה של מרקס. במקום לטעון שישנה התפתחות בכוחות הייצור, הנחה שישנו דטרמיניזם לגביהם, הוא טוען שישנה אבולוציה ולפעמים רגרסיה, לכוחות הייצור ישנה נטייה להתפתח. זו נראית הנחה מתקבלת על הדעת כאשר אנו בוחנים את ההיסטוריה, ורואים שלעיתים היה קפאון, לעיתים רגרסיה ולעיתים התקדמות מהירה, אבל במגמה ארוכת הטווח ישנה התפתחות.

המאמר של כהן לאור השאלה: "האם "מרקסיזם אנליטי" מרקסיסטי? מעלה שאלה נוספת: האם מרקסיזם הוא מי שרואה את הפרשנות שלו את מרקס כמחויבת לדרך שמרקס ניתח את העניינים בהם דן? נראה שכהן גם רוצה להציע תיאוריה שתואמת לטענות המרכזיות של מרקס, וגם לעגן פרשנות זו בכתביו. דהיינו, חשוב היה לכהן שהפרשנות תהיה נאמנה לדרך בה מרקס ראה את הדברים.

אחד המבקרים החריפים של המרקסיזם האנליטי, הוא פרופ' מייקל לייבוביץ (Michael A. Lebowitz), כלכלן מרקסיסטי, אחת הביקורות שלו על המרקסיזם האנליטי שהוא ויתר על תזת הקדימות. הוא מסביר שהראיה בחלקים כקודמים לשלם ושיחד הם יוצרים את השלם ומשאילים לו את התכונות שלהם, כדבר שלא יכול להיות רחוק יותר מנקודת המבט של מרקס. היות שהאינטרס הפרטי לפיו על פי המרקסיסטים האנליטיים הפרט פועל, כבר נקבע מבחינה חברתית, שאותו ניתן להשיג רק בתנאים שהציבה החברה ובאמצעים שמספקת החברה. בניגוד לפרשנות של כהן את מרקס ולמתודולוגיה בה נוקט אלסטר תוך נטישה מודעת של המתודולוגיה המרקסיסטית, לייבוביץ טוען שעל פי המרקסיזם לפרטים האטומיסטים אין קיום עצמאי. התכונות של האינדיבידואלים, בניגוד לתפיסה הקרטזיאנית (הפילוסופיה המכניסטית) שהשלם משאיל את תכונותיו מהחלקים מהם הוא מורכב, האינדיבידואלים בעלי תכונות מעצם היותם חלקים ממכלול מסוים, מהשלם.

הניתוח של מרקס נועד לחשוף את הלא ברור במבנה של המערכת הכלכלית הבורגנית, את הקשרים הנסתרים שלה. רק לאחר ניתוח החברה, מרקס פונה לחקור את הפרטים ואת התודעה שלהם. לאחר שכוחות הייצור התפתחו מהכלכלה הפאודלית, נחשפו החוקים הפנימיים של הייצור הקפיטליסטי, באמצעות ההתנהגות של בעלי הון בודדים. מרקס מנתח את התחרות שהיא הביטוי של התנהגות הפרטים, אבל רק לאחר חקר כוחות הייצור. הוא מבין את התחרות תחת מה שמתאפשר על ידי כוחות הייצור. על פי לייבוביץ הניתוחים של כהן ושל אלסטר שנותנים ביטוי לאינדיבידואלים מחוץ להבנה של כוחות הייצור, היא חקירה הפוכה מזו שצריכה להיות.

לייבוביץ לא שולל את הכלים האנליטיים, אלא טוען שיש להשתמש בהם תחת התמות המרקסיסטיות. אפשר לנתח על פי תורת המשחקים את התנהגות הפרטים, אולם רק לאחר חקר כוחות הייצור שהם אלה שמביאים את האינדיבידואלים להתנהג כפי שהם מתנהגים.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מרקסיזם אנליטי40385427Q485393