מפלגת הסוציאל-דמוקרטיה הברזילאית

מפלגת הסוציאל-דמוקרטיה הברזילאית (Partido da Social Democracia Brasileira) ובראשי תיבות - PSDB, היא מפלגה בברזיל הנמצאת במרכז הפוליטי. (המילה "הברזילאית" מתייחסת ל"סוציאל-דמוקרטיה").

בבחירות האחרונות לקונגרס, שהתקיימו ב-1 באוקטובר 2006, זכתה המפלגה ב-65 מתוך 513 המושבים בבית הנבחרים בברזיל, וב-17 מתוך 81 המושבים בסנאט. בבחירות לנשיאות שהתקיימו באותו הזמן, זכה מועמדה, ז'וזה סרה במקום השני, ועלה לסיבוב השני מול לואיס אינסיו דה סילבה, בו קיבל 38.7% מהקולות. דה סילבה, מועמדה של מפלגת הפועלים השמאלית, נבחר. בשנת 2006 מועמד המפלגה לנשיאות ז'רלדו אלקמין, שהיה בעבר מושל מדינת סאו פאולו, הצליח לעלות לסיבוב נשני של הבחירות אך נוצח על ידי דה סילבה.

לאחר המהפכים הפוליטיים שהתרחשו בתקופת כהונת הממשל הנוכחי אוחזת כיום המפלגה ב-53 מושבים בבית הנבחרים וב-15 מושבים בסנאט. בברזיל מקובל הדבר כי נבחרי ציבור יעברו ממפלגה למפלגה לאחר בחירתם.

היסטוריה

המפלגה היא אחת מהמפלגות הגדולות והחשובות בברזיל. מצעה קובע כי המפלגה היא סוציאל-דמוקרטית אך בפועל המדובר במפלגת ימין כלכלי, נאו ליברלי. אנשיה אוהבים לראות עצמם כאנשי המרכז הפוליטי.

המפלגה נוסדה ב-25 ביוני 1988 והערך המרכזי לו הטיפה היה הדמוקרטיה המשולבת עם "צדק חברתי". בעת ייסודה המפלגה ניסתה לאחד קבוצות שונות כ"סוציאל-דמוקרטים", "ליברלים פרוגרסיבים", "נוצרים דמוקרטים", ו"סוציאליסטים דמוקרטים". עם התמוטטות המשטר הצבאי בברזיל בתחילת שנות ה-80 קבוצה של אינטלקטואלים סוציאל-דמוקרטים ניסתה ליצור מפלגת שמאל. הם ניסו לעבוד עם התנועה הסינדיקליסטית שהקים לואיס אינסיו דה סילבה, נשיא ברזיל הנוכחי, אך לא הצליחו להגיע למצע משותף. חלקם הצטרפו לדה סילבה ליצירת מפלגת הפועלים, וחלקם יצר את מפלגת PSDB.

עם מותו של נשיאה הדמוקרטי הראשון של ברזיל, טנקרדו נווס, בטרם הספיק להיכנס לכהונתו, ב-21 באפריל 1985, שסימן את המעבר מהמשטר הצבאי אל משטר דמוקרטי, הוקמה אספה מכוננת אשר ניסחה את טיוטת החוקה, שהתקבלה בשנת 1988. אחוז גבוה מקרב חברי מפלגת PSDB באו מ"התנועה הדמוקרטית הברזילאית" ההיסטורית. (שכיום הינה מפלגה נפרדת). אנשי PSDB לא היו מרוצים מטיוטת החוקה המוצעת, והחליטו לייסד מפלגה שתדגיש את הצורך בחידוש לאומי. בין מייסדי המפלגה היה ז'וזה סרה, שהפסיד לאינסיו דה סילבה בבחירות לנשיאות בשנת 2002, פרננדו אנריקה קרדוזו, שהיה נשיא ברזיל בין 1994 ל-2002, וז'רלדו אלקמין, שהיה אז מושל מדינת סאו פאולו.

המפלגה כיום

המפלגה גדלה בקצב מהיר יותר מכל מפלגה אחרת בהיסטוריה בברזיל, וזכתה להצלחות בבחירות בכל הרמות. תקופת כהונת הנשיא קרדוזו, שנמשכה שמונה שנים, הייתה תקופה של יציבות פוליטיות ורפורמות נאו ליברליות, שהתמקדו בהפרטה.

אנשי המפלגה מתנגדים ל"תוויות פוליטיות שחלף זמנן" כ"שמאל" ו"ימין". קרדוזו טען כי אם השמאל מתנגד לסדר החברתי הקיים, והימין חפץ לשמרו, כי אז מפלגתו היא מפלגת שמאל, הרואה את אי הצדק בחברה ומתנגדת לו. בפועל היה קרדוזו איש הימין הכלכלי החדש, וניהל מדיניות הפרטה.

כיום, בתקופת נשיאותו של הנשיא דה סילבה, משמשת המפלגה כאחת משתי מפלגות האופוזיציה העיקריות בברזיל לצד מפלגת החזית הליברלית.