מסעות האוצר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: חסרים קישורים פנימיים, מחיקת הערות שוליים, ראו דף שיחה.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
עריכה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: חסרים קישורים פנימיים, מחיקת הערות שוליים, ראו דף שיחה.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.

מסעות האוצר הם סדרה של שבעה מסעות ימיים שנערכו בעידן שושלת מינג בין השנים 1433-1405[1]. ששת המסעות הראשונים נערכו תחת שלטונו של הקיסר יונג-לה וביוזמתו. לאחר המסע השישי שנערך בין השנים 1423-1421 הורה הקיסר יונג-לה על השהיית הפרויקט. יונג-לה לא חידש את המסעות טרם מותו[2]. הקיסר קסואנדה (Xuande) חידש את המסעות ותחת חסותו נערך המסע השביעי והאחרון[3]. הסריס והאדמירל ג'נג חה פיקד על כל שבעת המסעות לפי הוראת הקיסרים ובידו ניתנה סמכות אימפריאלית רחבה[4][5][6].

המסעות נערכו כדי לחזק את השליטה האימפריאלית של סין בנתיבי הסחר הימי ובכדי להגדיל את מספר המדינות הזרות שלקחו חלק פעיל במסגרת מערכת התשורות (Ttributary System)[7][8][9][10][11]. הקיסרים הסינים שאפו להפגין נוכחות ואת עוצמתה ועושרה של סין בפני העולם המוכר לה[12][13][14]. לשם כך עוצבו ונבנו במיוחד עשרות ספינות בעלות ממדים אדירים שכונו ספינות אוצר[15]. ספינות אלו נשאו בבטנן כמות גדולה של אוצר ומכאן שמן[16]. לצורך השוואה לפי הערכות מסוימות ספינת אוצר סינית הייתה גדולה פי שלושה מספינת הקרבל הספרדית שעל סיפונה חצה קולומבוס את האוקיינוס האטלנטי בשנת 1492[17]. ספינות האוצר עוצבו כספינות מסחר חסרות סיפון התקפי, אף על פי כן, צוידו הספינות בתותחים. לספינות האוצר התלוו ציי ענק של ספינות סחר קטנות יותר וספינות מלחמה[18].

רבות מהספינות שהשתתפו במסע וכל ספינות האוצר נבנו במספנת לונג-ג'יאנג (Longjiang) ששכנה בקרבת העיר נאנג'ינג[19][20][21]. הקיסר יונג-לה, שתחת שלטונו נערכו ששת המסעות הראשונים, הורה בשנת 1403 להתחיל בבניה של הספינות שישמשו למסעות ומינה את הסריס ג'נג-חה (Zeng-He) לנהל ולפקח על בנייתן[18].

נתיבי השיוט

ג'נג חה הוביל את הצי לאורך דרכי מסחר מוכרות ונמנע משיוט בדרכים לא מוכרות[22]. בשלושת המסעות הראשונים שנערכו בין השנים 1411-1405 הפליגו ציי האוצר לאורך מסלול די קבוע[23]. מסעות האוצר יצאו לדרכן ממספנת לונג-ג'יאנג (Longjiang) ששכנה בצפון מערב נאנג'ינג (Nanjing)[24]. ממספנת לונג-ג'יאנג הפליגו הספינות לאורך נהר יאנגצה ולעבר ליוג'אגאנג (Liujiagang), שם נהג ג'נג-חה להשלים הכנות אחרונות[24]. משנפרד מליוג'אגאנג הפליג הצי במשך שמונה שבועות בקירוב עד שהגיע למעגן טאיפינג (Taiping) שבצ'אנגלה (Changle), פוג'יאן (Fujian)[24]. במעגן טאיפינג המתין הצי למונסון החורפי שתנאיו הטיבו עם המבקשים להפליג לכיוון דרום ומערב[24][25][26]. ממעגן טאיפינג הפליגו הציים לצ'אמפה, ומשם הפליגו לרוחב ים סין הדרומי לג'אווה ולסומטרה. לאחר מכן חצו הציים את מצרי מלאקה והגיעו לסומטרה הצפונית. משם הפליגו לאורך האוקיינוס ההודי לציילון ומשם לאורך חוף מלבר (Malabar) לקוז'יקוד (Kuzhikode). במסע הרביעי, החמישי, השישי והשביעי הוארך אותו המסלול מערבה. במסגרת המסע הרביעי האריך הצי את מסלולו והגיע עד למצרי הורמוז[27]. במסגרת המסע החמישי, השישי והשביעי הפליג הצי אף רחוק יותר והגיע לחצי האי ערב ולמזרח אפריקה[28]. המסעות חזרה לסין נערכו בשולי הקיץ ותחילת הסתיו היות שמועד זה נוח להפלגה לכיוון מזרח[29].

אנשי צוות, שדרת הפיקוד ומספר כלי השייט

לפי הערכות מסוימות ספינת אוצר בודדת אוישה ב-500 אנשי צוות[30], או ב-600 לפי הערכות אחרות[31]. שדרת הפיקוד הבכירה הורכבה מסריסים דוגמת ג'נג-חה[32]. בראש שדרת הפיקוד עמדו שבעה מפקדים בכירים (taijian) ששימשו גם כשגרירים דיפלומטיים של הקיסר כאשר ג'נג-חה תפקד כבכיר מבין השבעה[33][34]. הצוות ברובו הורכב מספנים ולוחמים שבאו מקרב צבא האימפריה[35]. כל משלחת מנתה קרוב ל-200 אנשי רפואה, שני מזכירים, שני רשמי פרוטוקול מטעם משרד הטקסים, חמישה אסטרולוגים, מספר שופטים צבאיים, פקיד בירוקרטי מטעם משדר האוצר ופקידים זוטרים[36][37][38][39].

לפי הדעה המקובלת בקרב היסטוריונים, במסע הראשון לקחו חלק 27,800 אנשי צוות בקירוב, אשר איישו 317 ספינות, כולל בין 62 ל-63 ספינות אוצר מונומנטליות[40][41][42][43][44]. במסע השני השתתפו 249 ספינות[45][46]. אולם מספר ספינות האוצר ומספר אנשי הצוות שהשתתפו במסע אינם ידועים לחוקרים כיום[47][48]. במסע השלישי השתתפו כ-27,000 אנשי צוות ו-48 ספינות אוצר[49]. המספר הכולל של הספינות שהשתתפו המסע השלישי אינו ידוע[50]. במסע הרביעי לקחו חלק בין 27,670 לבין 28,560 אנשים צוות ו- 63 ספינות אוצר[51][52][53][54]. מספר הספינות הכולל שלקחו חלק במסע הרביעי אינו ידוע[55]. מספר אנשי הצוות והספינות שהשתתפו במסע החמישי והשישי אינו יודע מכיון שלא נשתמרו מקורות ראשונים המכילים את המידע הרלוונטי[56][57]. ידוע שבמסע השביעי השתתפו 27,550 אנשי צוות וכמה מאות ספינות[58].

הישגי משלחות האוצר

בתקופת מסעות האוצר בראשית המאה ה-15, הפכה סין של שושלת מינג למעצמה הימית החזקה בעולם[8]. משלחת האוצר נשאה עמה הצהרה אימפריאלית שקוראת לשליטים זרים להכיר בהגמוניה של קיסר סין על ידי הענקת תשורות לקיסר, מה שבתמורה ייענה במתן תשורות והגנה צבאית ופוליטית מצד הקיסר. סירוב משמעו כהכרזת מלחמה והסתכנות בעימות עם כוח צבאי לא מבוטל[59].
משלחת האוצר גרפה הישגים דיפלומטיים לא מבוטלים. ציי האוצר הביאו מדינות רבות להכיר בהגמוניה הסינית ולקחת חלק במערכת התשורות הסינית. מלכים רבים שהכירו בהגמוניה הסינית ובמערכת התשורות הסינית שלחו שגרירים לסין יחד עם משלחות האוצר וגם בנפרד ממנה[60][61]. בעידן המסעות, היה המסחר הסיני בשיאו וסחורות מסוגים רבים זרמו לסין דרך נמלי החוף שלה[62][63]. המשלחת גרפה מספר הישגים גם בפן הצבאי. לפני שיצא פרויקט מסעות האוצר לדרכו היו נתיבי הסחר הימיים בסביבתה של סין כמרקחה עקב פריחה של פעילות פיראטית וסחר לא חוקי[64]. במהלך המסעות השתתף הצי שכלל מספר רב של ספינות מלחמה במספר עימותים צבאיים וזכה להישגים. צי האוצר השמיד את הצי הפיראטי של צ'ן זואי (Chen zuyi) בפלמבאנג (Pelembang) בשנת 1407, את כוחותיו של אללאקשוורה (Alakeshvara) בציילון בשנת 1411 ואת כוחותיו של שקאנדר (Sekandar) בסומטרה בשנת 1415[65]. בנוסף, ביססו המשלחות נוכחות צבאית אימפריאלית באזורי הים הסיני הדרומי ובערי מסחר בדרום הודו[66]. בכך הושג שקט יחסי וביטחון באזורי ונתיבי המסחר באופן ששרת את האינטרס האימפריאלי של סין[67].

הפסקת מסעות האוצר

לאחר המסע השביעי לא נערכו מסעות נוספים. מספר היסטוריונים בולטים טענו לאורך המאה העשרים שמסעות האוצר הופסקו בראש ובראשונה עקב התנגדות הפקידות הבירוקרטית של האימפריה. הפקידים הבירוקרטים זכו ליוקרה רבה והחזיקו בזיקה העמוקה לקונפוציאניזם. התנגדותה של הפקידות למסעות האוצר הושתתה על בסיס אותה פילוסופיה קונפוציאנית. הפקידים האמינו שסין היא מרכז העולם ומשכנה של התרבות הנעלה ביותר, ועל כן מן הראוי לה שתספק את כל צרכיה בעצמה ותמנע מתלות בחברות ובמדינות זרות שהן בהכרח נחותות ממנה. בנוסף, הבירוקרטים טענו שסריסי החצר מושחתים, רהבתנים ובזבזנים, ובין הבירוקרטים לבין סריסי החצר התפתחה יריבות פוליטית מרה. מסעות האוצר התאפשרו כל עוד החזיקו סריסי החצר במספיק כוח כדי לגבור על התנגדות הבירוקרטים[68]. אולם, השדרה הבירוקרטית התעצמה בהדרגה והתנגדותה העיקשת הובילה לבסוף להפסקת מסעות האוצר[69][70][71].

ההיסטוריון יוליוס לודווינג דויוונדאק (Jan Julius Lodewijk Duyvendak ) היה הראשון שקישר בין סוגית הפסקת המסעות לבין השפעת הפילוסופיה הקונפוציאנית על השדרה הבירוקרטית בשלטון. דויבנדאק טען שהתנגדות הבירוקרטים לסריסי החצר ולמסעות האוצר היא הגורם שהביא להפסקת מסעות האוצר. המאבק בין השדרות הוביל את השדרה הבירוקרטית לפתח ולאמץ אידיאלים השוללים קשרים בין סין לבין מדינות וחברות זרות. לפי דויוונדאק יש בכך כדי להסביר את המנטליות הסינית שהתאפיינה לאורך רוב העידן המודרני בסלידה מקשרים פוריים עם חברות ומדינות זרות[72]. לעומת דויוונדאק, היסטוריונים מאוחרים לו יחסו להשפעת הקונפוציוניזם על הבירוקרטיה משקל כבד ועיקרי במערכת הגורמים שהביאה להתנגדות הבירוקטים לסריסי החצר ולבסוף להפסקת מסעות האוצר[73][74][75][76].

ביקורת על הדיון ההיסטוריוגרפי בסוגית הפסקת מסעות האוצר

היסטוריונים שטענו במהלך המאה העשרים שהשפעת הפילוסופיה הקונפוציאנית על מוקדי הכוח הבירוקרטיים באימפריה הייתה הגורם המרכזי שהביא להפסקת מסעות האוצר הסתמכו יותר על דעות קדומות שהתקבעו בגוף הידע ההיסטוריוגרפי העוסק בסין ופחות על ניתוח ביקורתי של מקורות היסטוריים ראשוניים. אותם היסטוריונים הציגו במחקריהם טענות של היסטוריונים קודמים להם מבלי להראות כיצד הטענות נתמכות במקורות ההיסטוריים הראשונים. במקום לתמוך את הטענות במקורות היסטוריים ראשונים, ההיסטוריונים המדוברים תמכו את הטענות בהפניה לכתביהם של ההיסטוריונים הקודמים להם שטענו את אותן הטענות. לדוגמה, ההיסטוריון רוברט פינלי כתב במאמר משנת 1992 כי "הרעיון לפיו הממלכה התיכונה (כלומר, סין) יכולה לספק את כל צרכיה בעצמה מבלי להזדקק לדבר מהעולם החיצון הוא רעיון בן אלפי שנים אשר הפך לחלק בלתי נפרד מהאידאולוגיה הקונפוציאנית... הבירוקרטיה הקונפוציאנית התנגדה כבר מההתחלה למסעות האוצר ולא ראתה צורך בהרפתקאות ימיות וביבוא מותרות... אחרי 1433 הצליחה הבירוקרטיה הקונפוציאנית לעצור את מסעות האוצר"[77]. למעשה, טען רוברט פינלי במאמרו שהאידאולוגיה הקונפוציאנית דגלה אלפי שנים במדיניות בדלנית עבור סין ושהבירוקרטיה הקונפוציאנית שהתנגדה למסעות הצליחה לבסוף להביא להפסקתם. פינלי סמך את טענותיו על היסטוריונים קודמים והפנה את קוראיו לספרו של ההיסטוריון אדוארד דרייר, "סין של שושלת מינג המוקדמת: היסטוריה פוליטית, 1435-1355" ולעבודתו המונומנטלית של ההיסטוריון והמדען ג'וזף נידהם "מדע וציוויליזציה בסין"[78]. אדוארד דרייר, שעליו הסתמך פינלי, הפנה לספרו לג'זף נידהם[79]. נידהם הפנה את קוראיו למאמרו המשפיע של הסינולוג ז'אן יוליוס לודווינג דויבנדאק ששמו "התאריכים האמתיים של מסעות האוצר של סין במאה בתחילת המאה ה-15"[80]. דויבנדאק כתב בספרו כי "לאור שיפוטם הפוליטי והמוסרי של הפקידים והמשכילים הסינים, כל העיסוק ביחסים עם ברברים מעבר לים התלכד עם תחושת ההתנגדות לשחצנות ולשתלטנות של הסריסים המתועבים... סלידה זו (של הבירוקרטים את הסריסים) עוזרת להסביר מדוע לא התממשו מסעות אוצר בזמנים מאוחרים יותר. בנוסף, הדבר עוזר להסביר את התגבשותה של מנטאליות קונפוציאנית שסיכלה יחסים פוריים (של סין) עם ברברים מעבר לים"[81]. דויבנדאק לא תמך את טענותיו בניתוח של מקור היסטורי ראשוני, או בהפניה למקור היסטורי ראשוני או משני וספרו מסתמן כמקור התפישה שהשתרשה בשינויים מסוימים בתחום חקר ההיסטוריה של סין אודות הקשר שבין הפילוסופיה הקונפוציאנית להפסקת מסעות האוצר.

לאורך המחצית הראשונה של המאה העשרים, נטו אינטלקטואלים ואנשי אקדמיה מערביים שחקרו את סין להציגה לאורן של כמה פרדיגמות, או דעות קדומות מקובלות. באותה עת הזרם הסוציו-תרבותי בלט מאוד והשפיע על מספר תחומי חקר אקדמיים. במסגרת הזרם הסוציו-תרבותי הושם דגש על חקר המנטאליות הקיבוצית של חברות אדם. במסגרת דיסציפלינה זו המנטליות הסינית נתפסה כפסיבית, מנוונת, מסוגרת, פוריטנית וכזו שמתנגדת לשינויים ולרוח המודרנה[82]. מקס וובר שנחשב לאחד הסוציולוגים החשובים של ראשית המאה ה-20 כתב בספרו 'הדת של סין' : "הרציונאל הקונפוציאני משמעו הסתגלות לעולם; הרציונל של הפרוטסטנטיזם הפוריטני הוא שליטה רציונלית על העולם"[83]. וובר ראה בקפיטליזם את המפתח למודרנה ולשגשוג ובספרו 'הדת של סין' הוא ניסה להסביר מודע הקפיטליזם צמח באירופה אך לא בסין. בתשובתו הדגיש וובר את ההבדלים המנטאליים שבין שתי החברות וטען למשל שהמנטליות הסינית היא פסיבית בניגוד למנטליות האקטיבית של המערב הפרוטטנטי[84]. ניתן לשער שדויבנדאק הושפע מהדעות המקובלות בחוגים האינטלקטואלים של תקופתו. במאמרו, אפיונה של המנטליות הסינית כפסיבית ומסוגרת נלקחה כמובן מאליו, שאותו ניתן להסביר מנקודת מבט היסטוריות, באמצעות המאבק בין הבירוקרטיה הקונפוציאנית לסריסי החצר בהקשר של מסעות האוצר[85].

הדימוי השלילי של סין בו החזיקו אינטלקטואלים ואנשי האקדמיה שפעלו במחצית הראשונה של המאה העשרים הוא חלק ממסורת האינטלקטואלית מערבית ששורשיה במחצית השנייה של המאה ה-18. באופן מסורתי, החל מהמאה ה-18, אינטלקטואלים במערב נטו להציג את סין כמדינה מנוונת, מסוגרת ופסיבית[86]. סין לא תמיד נתפסה במערב באופן הזה. במאה ה-17 ותחילת המאה ה-18 סין הוצגה באופן חיובי על ידי כמה מהאינטלקטואלים הבולטים של המערב, כגון וולטר, ותוארה כחברה סובלנית לרעיונות שונים בה שורר כבוד רב לחוק וכמדינה אשר נשלטת בידי פילוסופים המעמידים את המוסר בראש סדר העדיפויות[87].

ברוח הגותם של מישל פוקו ואדואר סעיד, שהדגישו את הקשר שבין כוח וידע, ניתן לומר שההרעה שחלה בדימוי של סין במערב נבע משינוי בעמדתם של בעלי הכוח באירופה ביחס לסין. החל מהמחצית השנייה של המאה ה-18 גדלו שאיפותיהן האימפריאליות של מעצמות מערב אירופה בסין. הצגת סין כמדינה פאסיבית ומנוונת שימשה בין היתר כדי להצדיק ולחזק את שאיפותיהן האימפריאליסטיות והקולוניאליסטיות של מעצמות המערב בסין[88].

חשיבות מסעות האוצר לתחום ההיסטוריה העולמית

במסגרת תחום החקר של ההיסטוריה של סין ושל ההיסטוריה העולמית זכתה סוגיית הפסקת מסעות האוצר לתשומת לב רבה. תשומת הלב הרבה לה זכתה הסוגיה נובעת מהניסיון להבין מדוע הגיעה אירופה למעמד הגמוני עולמי ולא תרבויות אחרות. לפי סברתם של מספר ההיסטוריונים שעוסקים בנושא, בתקופה בה נערכו מסעות האוצר סין הגיעה למעמד של המעצמה הימית הגדולה בעולם. כוחה הימי של סין בתקופה זו עלה בהרבה על זה של פורטוגל ושל ספרד. אולם, מסעות האוצר נזנחו וכוחה הימי של סין פחת. כתוצאה מכך התאפשר למעצמות אירופה לרשת את מקומה של סין כמעצמות גלובליות. מסיבה זו היסטוריונים ניסו להבין מדוע הפסיקה סין את מסעות האוצר רגע לפני שמדינות אירופה עלו לגדולתן כמעצמות הגלובליות המובילות[89].;

לקריאה נוספת

  • Dreyer, Edward L. (2007). Zheng He: China and the Oceans in the Early Ming Dynasty, 1405–1433. New York: Pearson Longman. ISBN 9780321084439.
  • Duyvendak, J.J.L. (1938). "The True Dates of the Chinese Maritime Expeditions in the Early Fifteenth Century". T'oung Pao. 34 (5): 341–413. doi:10.1163/156853238X00171. JSTOR 4527170.
  • Fairbank, John King (1942). "Tributary Trade and China's Relations with the West". The Far Eastern Quarterly. 1 (2): 129–149. doi:10.2307/2049617. JSTOR 2049617.
  • Levathes, Louise (1996). When China Ruled the Seas: The Treasure Fleet of the Dragon Throne, 1405–1433. New York: Oxford University Press. ISBN 9780195112078.
  • Mackerras, colin (1999). Westren Images Of China. Oxford: Oxford University Press. ISBN 0-19-590738-8.
  • MARTÍNEZ-ROBLES, David (2008). "The Western Representation of Modern China: Orientalism, Culturalism and Historiographical Criticism". Digithum. 10 (Orientalism): 7–16.
  • Needham, Joseph (1959). Science and Civilisation in China, Volume 3. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 0-521-05801-5.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מסעות האוצר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Dreyer 2007 99
  2. ^ Dreyer 2007, 138
  3. ^ Mills 1970, 57
  4. ^ Dreyer 2007, 49–50
  5. ^ Levathes 1996, 87
  6. ^ Mills 1970, 57
  7. ^ Mills 1970, 1
  8. ^ 8.0 8.1 Lee 2010, 95.
  9. ^ Fairbank 1942, 143
  10. ^ Dreyer 2007,176.
  11. ^ Brook 1998 615.
  12. ^ Dreyer 2007, 79.
  13. ^ Mills 1970, 1 & 3.
  14. ^ Dreyer 2007, 61.
  15. ^ Wang 1998, 320.
  16. ^ Finlay 2008, 337
  17. ^ 20-21 Levathes
  18. ^ 18.0 18.1 Levathes 1996, 73-74
  19. ^ Dreyer 2007, 50–51
  20. ^ Mills 1970 27
  21. ^ Brook 1998, 616
  22. ^ Fairbank 1942, 141.
  23. ^ Dreyer 2007, 30–31 & 49–50.
  24. ^ 24.0 24.1 24.2 24.3 Mills 1970, 9.
  25. ^ Dreyer 2007, 30.
  26. ^ Duyvendak 1938, 358.
  27. ^ Dreyer 2007, 30–32.
  28. ^ Dreyer 2007, 30–32.
  29. ^ Church 2004, 12.
  30. ^ Mills 1970, 2.
  31. ^ Finlay 1992, 227.
  32. ^ Dreyer 2007, 102.
  33. ^ Dreyer 2007, 127.
  34. ^ Dreyer 2007, 127.
  35. ^ Dreyer 2007, 102
  36. ^ Dreyer 2007, 127
  37. ^ Mills 1970, 31.
  38. ^ Dreyer 2007, 128
  39. ^ Dreyer 2007, 128
  40. ^ Mills 1970, 10.
  41. ^ Dreyer 2007, 51.
  42. ^ Chan 1998, 233.
  43. ^ Levathes 1996, 87.
  44. ^ Dreyer 2007, 123.
  45. ^ Mills 1970, 11.
  46. ^ Dreyer 2007, 62.
  47. ^ Dreyer 2007, 63.
  48. ^ Mills 1970, 11.
  49. ^ Dreyer 2007, 125.
  50. ^ Dreyer 2007, 125.
  51. ^ Dreyer 2007, 126.
  52. ^ Dreyer 2007, 126.
  53. ^ Dreyer 2007, 76.
  54. ^ Chan 1998, 235.
  55. ^ Dreyer 2007, 126.
  56. ^ Dreyer 2007, 126.
  57. ^ Mills 1970, 13.
  58. ^ Dreyer 2007, 126.
  59. ^ Dreyer 2007, 343.
  60. ^ Fairbank 1942, 140.
  61. ^ Mills 1970, 1.
  62. ^ Mills 1970, 3–4.
  63. ^ Finlay 2008, 337.
  64. ^ Mills 1970, 1.
  65. ^ Dreyer 2007, 31 & 79.
  66. ^ Dreyer 2007, 64.
  67. ^ Dreyer 2007, 31 & 79.
  68. ^ ההפניהמתייחסת למשפט האחרון בלבד Fairbank 1942, 140
  69. ^ Dreyer 2007, 200, 262
  70. ^ Levathes 1996, 175, 180
  71. ^ Finlay 1992, 229-231
  72. ^ Duyvendak 1938,398
  73. ^ Dreyer 1982, 200, 262
  74. ^ Levathes 1996, 175, 180
  75. ^ Finlay 1992, 229-231
  76. ^ 523-528,Needham 1959,
  77. ^ Finlay 1992, 231. הציטוט תורגם על ידי כותב ערך זה שהוסיף הערה בסוגרים.
  78. ^ Finlay 1992, 231 הערה ביבליוגרפית מספר 25
  79. ^ Dreyer 1982, 200.הערה ביבליוגרפית מספר 56
  80. ^ 523-528,Needham 1959,
  81. ^ Duyvendak 1938, 398.
  82. ^ Martinez-Robles 2008, 11-12.
  83. ^ Weber 1968, 248. תורגם על ידי מחבר ערך זה.
  84. ^ Weber 1968,xiii-xv,xviii.
  85. ^ Duyvendak 1938, 398
  86. ^ Martinez-Robles 2008, 10.
  87. ^ Martinez-Robles 2008 ,9
  88. ^ Mackerras 1999, 2-3
  89. ^ דיימונד 2013, 322. בעמוד 359 דימונד מפנה את קוראים המעוניינים להרחיב את הדעת בנושא "מאבקי הכוח שהביאו לידי הקפאת ציי הסוחר של סין" לספרו של לוואטס (Levathes)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27542414מסעות האוצר

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מסעות_האוצר&oldid=2075245"