ציוד צלילה
ציוד צלילה הוא הציוד הנדרש לשימושו של הצולל למען צלילה בטוחה.
צלילה ספורטיבית
חליפת הצלילה
חליפת הצלילה נועדה לשם הגנה על הצולל בסביבה התת-מימית, בעיקר מפני איבוד חום גוף (עד למצב קיצוני של היפותרמיה). איבוד חום הגוף נובע מטמפרטורת המים הנמוכה ומקיבול החום הגבוה שלהם (יחסית לאוויר). תפקיד החליפה הוא בידוד את גוף הצולל מהמים. כמו כן החליפה מגנה מפני פגיעות גוף כגון שריטות, חתכים וצריבות (לדוגמה, כתוצאה ממגע עם ארס של מדוזה).
ישנם חמישה סוגי חליפות צלילה (אשר משמשות גם בענפי ספורט ימי אחרים):
- חליפת בגד גוף
- חליפה רטובה
- חליפה יבשה
- חליפה חצי-יבשה
- חליפת מים חמים
ההבדל ביניהן הוא במידת אטימותן למים ויש צורך להתאים את השימוש בהן לפי טמפרטורת המים: חליפת בגד הגוף עשויה בדרך כלל מלייקרה ואינה אטומה למים. החליפה מספקת הגנה משפשופים אך אינה מגנה מפני איבוד חום ומשתמשים בה לרוב בטמפרטורות מים של 25 מעלות לפחות. חליפה רטובה היא הסוג הנפוץ ביותר ועשוייה מגומי מוקצף (נאופרן). היא מאפשרת למים להיכנס, אבל מפחיתה מאד את קצב החלפת המים, ובכך מסייעת בשמירה על חום הגוף ומשתמשים בה לרוב בטמפרטורות מים של 10 מעלות לפחות. חליפה יבשה מספקת בידוד חום על ידי שמירת גוף הצולל במצב יבש. החליפה יכולה להיות עשויה מנאופרן, גומי או בד סינתטי אטום למים, והיא מונעת כל כניסה של מים לתוכה. חליפות כאלו מאפשרות ללבוש בגדים חמים מתחתן, ומיועדות לרוב למים קרים מאד בטמפרטורות של עד 2- מעלות. חליפות חצי-יבשות מהוות פשרה בין חליפות רטובות לחליפות יבשות. חליפות מים חמים נמצאות בשימוש בצלילות ארוכות במים קרים מאוד. מים חמים עוברים בצינור מבודד ממתקן כלשהו מעל פני המים אל החליפה, ובה מערכת צינורות מפזרת את המים החמים בחלקיה השונים. תופעת לוואי של חליפות צלילה היא ציפה מוגברת, ולפעמים נדרשת חגורת משקולות לפיצוי.
מכל גז דחוס
מכל הגז הדחוס נישא על גב הצולל ומספק לו את הגז לנשימה (עפי רוב אוויר). מאפיינים:
- המכל עשוי לרוב מסגסוגת אלומיניום או מפלדה יצוקה ועמיד ללחצים מבפנים ומבחוץ.
- נפח המכל: בין 1 ל־18 ליטרים.
- מילוי גז נשימה במכל בלחץ של 200-300 אטמוספירות.
מכלי אלומיניום הם קלים יותר ובעלי ציפה גבוהה יותר. מכלי פלדה, לעומת זאת, הם צפופים יותר וצפים פחות ולכן משמשים בצלילות למים קרים שבהן החליפה הנדרשת להגנה מפני הקור גורמת לציפה מוגברת בגלל נפחה הגדול.
המכל נקשר למאזן הציפה ולראשו מחובר וסת הדרגה הראשונה. גז הנשימה הנפוץ ביותר הוא אוויר רגיל בלחץ גבוה, אך קיימות אפשרויות נוספות - נייטרוקס (אוויר מועשר בחמצן), הליוקס (תערובת של חמצן והליום) או טרימיקס - (תערובת של חמצן, חנקן והליום). החלפת חלק מהחנקן שבתערובת בחמצן מפחיתה את סיכוני הדקומפרסיה אך מגבירה את הסיכון להרעלת החמצן. החלפה של חלק מהחנקן בהליום מפחיתה את הסיכוי לשיכרון מעמקים, אך היא מייקרת מאד את עלות הצלילה.
וַסָּת (דרגה ראשונה ודרגה שנייה)
תפקיד הווסת הוא להפחית את הלחץ הגבוה של גז הנשימה הדחוס במכל על מנת שיתאים לגוף האדם. לחץ הגז במכל הוא כ-200 אטמוספירות, ואילו נשימה במצב רגיל ביבשה היא של אוויר בלחץ אטמוספירה אחת. הווסת מפחית את הלחץ בשתי דרגות: דרגה ראשונה מתחברת למכל הגז ומפחיתה את הלחץ ללחץ ביניים של 8-10 אטמוספירות מעל ללחץ הסביבה ודרגה שנייה המפחיתה את הלחץ ללחץ הסביבה שניתן לנשימה. ישנה טבעת גומי (o-ring) אשר שומרת על האטימה בחיבור הווסת למכל.
אל הדרגה הראשונה מתחבר מד לחץ באמצעות צינור לחץ גבוה. מד זה מראה לצולל כמה אוויר נותר לו במכל, ובדרך כלל מצורף אליו גם מד עומק. הצולל נושם באמצעות צינור לחץ נמוך המחובר לווסת הדרגה השנייה. צינור לחץ נמוך זהה המכונה "אוקטופוס" נועד להנשמת צולל אחר אם נגמר לו האוויר. צינור נוסף הוא צינור ה"אינפלייטור" המחובר גם למאזן הציפה על מנת שיהיה ניתן לנפח את המאזן בנוחות באמצעות האוויר במכל.
בעבר לא היה קיים מד-לחץ אלא היה מנגנון בברז מכל הגז שגרם לסגירת פתח האוויר ברגע שהלחץ במכל הגיע ל-50 אטמוספירות ואז הצולל היה פותח את המכל באופן ידני (בידיעה שנותר לו מעט אוויר). מנגנון זה נחשב ללא בטיחותי מאחר שהוא לא מדויק ולעיתים לא פעל כלל, ולכן עברו לשיטת מד הלחץ.
בצלילות מודרניות משתמשים לעיתים במחשב צלילה. למחשב מחובר חיישן לחץ במכל והוא מחליף את השימוש במד הלחץ ובמד העומק.
מאזן ציפה
מאזן הציפה הוא בגד בצורת וסט. תפקידו העיקרי של המאזן הוא לאזן את הצולל על ידי הגדלה/הקטנה של נפח הצולל כתוצאה מניפוח או ריקון תאי אוויר בתוך הוסט, ובכך לשלוט על הציפה של הצולל ולאפשר לו להנמיך ולהגביה בתוך המים בצורה מבוקרת. תפקיד נוסף של המאזן הוא להיות מעין חגורת הצלה - כאשר הצולל עולה מהצלילה עליו רק לנפח את המאזן ואינו צריך להשקיע מאמץ נוסף כדי שיוכל לצוף. מילוי האוויר במאזן נעשה מתוך מכל הגז הדחוס או באמצעות נשיפה מהפה. במאזן ישנו שסתום ליציאת אוויר לפי דרישה או במקרה של לחץ עודף. לעיתים ישנם שני שסתומים בצד העליון והתחתון של המאזן לפריקת אוויר גם כאשר המאזן הפוך (במהלך צלילה). אל גב המאזן מחובר מכל הגז ונתמך על ידי לוח קשיח מפלסטיק או מתכת. בעבר המאזנים לא היו מחוברים למכל אלא הולבשו בחזית הגוף ואת מכלי הגז סחבו באמצעות רצועות או מוטות אלומיניום על הגב. שיטה זו לא הייתה נוחה ולכן הפכו את המאזן גם למנשא עבור מכל הגז. ברוב המאזנים ישנם כיסים לנשיאת ציוד עזר לצלילה (כלים, טבלאות דקומפרסיה, ציוד צילום וכו') ונקודות עיגון לחיבור ציוד נוסף.
מסיכה
תפקיד המסכה לאפשר לצולל לראות במים. המסיכה חייבת לכסות בנוסף לעיניים גם את האף כדי שהצולל יוכל להשוות לחצים גם במסיכה. המסיכה מורכבת מעדשה אחת או שתיים. מסיכות איכותיות מורכבות מעדשות מזכוכית מחוסמת. העדשות מורכבות בתוך תא העשוי מסיליקון או גומי המשמש לאיטום ולבידוד חלל הראיה מהמים. על המסיכה מורכבות רצועות אלסטיות (בדרך כלל מסיליקון) שכאשר נחבשת המסיכה יושבות מאחורי הראש ומתחברות דרך אזור הרקה למסיכה. המסיכות כיום באות במספר דגמים:
- מסיכות בעלות משטח מלא (בדומה למספר משקפי שמש) - יתרונן בשדה ראיה רחב מאד, חסרונן בנפח גדול - דבר שעשוי להקשות על ריקון המסיכה ממים.
- מסיכות בעלות שתי זגוגיות נפרדות (בדומה למשקפי ראייה) - יתרונן באפשרות להתקין עדשות אופטיות לבעלי משקפיים, ונפחן קטן יחסית דבר המקל על ריקון המסיכה ממים. חסרונן בשטח הראיה המצומצם יחסית.
- מסיכות מלאות (אשר מכסות את כל הפנים) - משמשות צוללים מקצועיים.
שנורקל
שנורקל הוא צינור פלסטיק באורך של כ-40 סנטימטר המאפשר נשימה מהאוויר הפתוח בעת שחיה רגילה עם ציוד מלא, על מנת שלא להשתמש באוויר שבמכל. הצינור אינו ארוך יותר משתי סיבות:
- ריענון אוויר
- הוצאת מים
הקנה קצר יחסית כדי שבנשיפה כל האוויר שבו יצא החוצה ובשאיפה יכנס אוויר "חדש". כאשר שואפים ונושפים דרך צינור ארוך הצולל נושם למעשה את אותו האוויר ולאט לאט החמצן שבו מידלדל.
כאשר הצינור ארוך קשה להוציא מים שנכנסו בטעות לתוך השנורקל (בדרך כלל בגלל כניסת קצה השנורקל לתוך המים), תהליך שנעשה באמצעות נשיפה ארוכה וחזקה לתוך השנורקל.
משקולות
משקולות יוצרות ציפה שלילית אצל הצולל ועוזרות לו לשקוע. מקובל לייצר את המישקולות מעופרת, בזכות המשקל הסגולי הגבוה שלה. המשקולות מושחלות בתוך חגורה היושבת על מותני הצולל, או בתוך כיסים מיוחדים שיושבים בתוך מאזן הציפה.
סנפירים
הסנפירים הם סוג של נעליים המתלבשות על רגלי/נעלי הצולל ובסופן מניפות ארוכות אשר מאפשרות תנועה זורמת ומהירה יותר במים (מאחר ששטח הפנים שלהן עם המים גדול מאוד) קיימים שני סוגי סנפירים:
- סנפירי רגל (רצועה)
סנפירים חסרי עקב הנקשרים אל הרגל באמצעות רצועה מאחורי הקרסול. מומלץ, ואף נהוג, לא לנעול סנפירים אלה על רגל יחפה אלא על נעלי צלילה מיוחדות הנקראות "בוטיס" (מהמילה מגפיים באנגלית, boots).
- סנפירי נעל
סנפירים "פשוטים" יותר, ומתלבשים בצורת נעל על הרגל היחפה. למרות שכיום ניתן להשיג את כל הסנפירים "המתוחכמים" גם כסנפיר נעל. סנפירים אלה הם בעלי יתרון שניתן ללבוש אותם על באופן פשוט ואינם מצריכים ציוד נוסף - נעל. מצד שני, חסרונם הוא כפול:
- אחיזת הרגל שלהם היא חלקית ולכן לעיתים יש צורך בהשקעת אנרגיה גדולה יותר על מנת להתקדם במים
- ההליכה אל המים נעשית ברגליים יחפות.
נעלי צלילה
נעלי הצלילה משמשות לשם הגנה על הצולל הן בסביבה התת-מימית והן בסביבה היבשתית - בדרך אל המים. ההגנה התת-מימית היא כהשלמה לחליפה - לבידוד מפני אובדן חום וגם להתאמה טובה יותר לאחיזה בין רגל הצולל לבין הסנפיר. בסביבה היבשתית נעל הצלילה משמשת כנעל רגילה להגנה פיזית מעצמים העשויים לפגוע בכף הרגל.
סכין צלילה
סכין הצלילה משמש כאביזר בטיחות לצורך חיתוך חבלים, חוטי דיג ורשתות. סכין הצלילה אינו משמש לדקירה ולכן אינו צריך להיות בעל "שפיץ" אלא עדיף סכין קטום שאינו מהוה סכנה למחזיק בו או לציוד. לסכין הצלילה יש בדרך כלל להב חד מצד אחד ולהב משונן, כעין מסור מהצד השני. המסור משמש לחיתוך חבלים עבים. את סכין הצלילה ממקמים, לפי נוחות הצולל, צמוד לרגל (בצד הפנימי), צמוד למאזן, או על חגורה במתניים.
שעון ומד עומק
שעון עמיד למים וללחץ הצלילה, ביחד עם מד עומק תקין, הם אביזרי בטיחות ראשונים במעלה לכל צלילה. ללא שעון ומד עומק, לא ניתן יהיה לצלול בבטיחות לפי טבלאות דקומפרסיה ולכן נהיה חשופים לסכנות מחלת הדקומפרסיה.
ניתן "לוותר" על השעון ומד העומק במידה ואנו צוללים עם מחשב צלילה
אביזרי בטיחות לצולל
צלילה היא ספורט בעל רמת סיכון מסוימת. בכל שנה מתים כתוצאה מצלילה בין 120 ל-160 צוללים. על מנת למזער את הסיכון שבצלילה מתווספים אביזרים רבים שמטרתם העלאת רמת הבטיחות בצלילה. לדוגמה היום בניגוד לעבר, כל צולל מצויד בדרגה שנייה נוספת "אוקטופוס", שנועדה לשימוש במקרה בו הדרגה השנייה הראשית מתקלקלת או במקרה בו יש צורך לחלוק אוויר מתחת לפני המים עם צולל נוסף.
אביזרים נוספים המגבירים את בטיחות הצלילה הם אמצעי תקשורת תת-מימיים, מיכלי אוויר נוספים או סכין למקרה בו הצולל מסתבך ברשת דייגים.
אמצעים נוספים הנכנסים כיום לשימוש הם מכשירים לזיהוי מצב הנשימה של הצולל והצפתו אל פני המים במקרה של בעיית נשימה. בין מכשירים אלו ניתן למצוא את הDiverGuard שהוא פרי פיתוח ישראלי והDIVO המפותח על ידי חברה נורווגית.
מערכת נשימה סגורה
מערכת נשימה סגורה היא מערכת נשימה אשר ממחזרת את האוויר הננשם על ידי הצולל. למערכת שני מיכלים, בדרך כלל בגודל של כ-3 ליטרים. מיכל אחד הוא מדלל(diluent) והמיכל השני הוא 100% חמצן (O2). במהלך השאיפה מנצל הצולל את החמצן בגופו כצורך קיומי. לאחר פעולת הנשיפה, אל תוך מעגל הנשימה, אחוז נמוך יותר של חמצן ואחוז גבוה של פחמן דו-חמצני (CO2) מועבר אל יחידת הסינון הנקראת בפי הצוללים "סופח" אשר מסננת פחמן דו-חמצני ומעבירה את החמצן הנותר על ידי נשיפה נוספת של הצולל אל תוך יחידת האבחון. לאחר מכן המערכת מאבחנת את אחוז החמצן הנמוך ובהתאם לכך מוסיפה חמצן כדי ליצור תערובת נשימה המאפשרת לצולל צלילה בטוחה ומהנה. המערכת הומצאה במקור לשימוש כוחות של קומנדו ימי, וכיום נפוצה אצל צלמים תת-מימיים, צוללים טכניים, חוקרי מערות וכו'. זאת בניגוד למערכת הרגילה בה הצולל שואף אוויר דרך וסת האוויר מהמכל ומשחרר אותו אל תוך המים, דבר זה יוצר בועות על פני המים ורומז על המצאות צוללים. לפיכך ניתן לצלול עם מערכת סגורה לאורך זמן רב היות שנדרשת כמות גז קטנה אשר מספיקה לאורך זמן משמעותי יותר מאשר במערכת פתוחה. יתרונותיה של מערכת הנשימה הסגורה הם העדר בועות על פני המים העלולות להסגיר את הצוללים, וטווח הפעילות הארוך שהיא מאפשרת. בצלילה טכנית יתרונה הבולט ביותר הוא שהייה קצרה יותר במהלך חניות הדקומפרסיה היות שהמערכת יודעת "להזריק" חמצן באופן אוטומטי ובלחץ חלקי קבוע
יתרונותיה העיקריים :
- שהייה ממושכת מתחת לפני הים ללא דאגה לכמות אוויר. בדרך כלל מעל 4 שעות ללא כל בעיה אך ניתן להאריך את זמן השהייה על ידי החלפת היחידה המסננת.
- נשימה קלה עד מאוד, כמו נשימה משנורקל.
- בצלילת טרימיקס (חמצן, חנקן והליום) תהיה הוזלה משמעותית של מחיר הצלילה מכיוון שכמות הגז הנלקחת קטנה מאד ביחס למערכת פתוחה.
- איבוד "הרגשת הצמא", מכיוון שצולל מערכת סגורה לא נושם גז דחוס בצורה ישירה אלא גז ממוחזר מהריאות המלאכותיות. גז דחוס גורם לתחושת צמא גדולה תוך זמן קצר.
- מערכת הנשימה הסגורה מכילה בתוכה סנסורים (חיישנים) אשר מזהים את כמות החמצן בלופ הנשימה. הדבר מאפשר למערכת ליצור תערובת נשימה אידיאלית בעבור הצולל בכל עומק נתון.
- בצלילה טכנית (צלילת דקומפרסיה) יקוצרו משמעותית זמני החניות בעומקים השונים על ידי כך שהמערכת "תזריק" חמצן באופן עצמאי על ידי קביעת לחץ חלקי לחמצן. לחץ חלקי גבוה של חמצן יגרום לפינוי מהיר יותר של החנקן מהרקמות הרוויות בו בגוף האדם.
- שליטה באיזון הצולל בצורה המאפשרת קביעת עומק מסוים ושהייה בו ללא תנודות בעומק.
חסרונותיה העיקריים:
- כמעט בכל מערכת סגורה ישנם אביזרי אלקטרוניקה. לכן עלול להיווצר מצב בו אביזרי החשמל המצויים בה יחדלו לעבוד בגלל כניסת מים.
- הגבלה בעומק הצלילה - לא יותר משבעה מטרים במקרה והמערכת פועלת בחמצן נקי. מעבר לעומק זה יפגע הצולל מהרעלת חמצן. ברוב מערכות הנשימה הסגורות כיום פתרו בעיה זו על ידי סנסורים (חיישנים) אשר "מזריקים" תערובת נשימה המתאימה לכל עומק במהלך הצלילה.
- מחיר גבוה- מחירי מערכות סגורות המצויים בשוק מתחילים מ-25,000 ש"ח.
- עלות תפעולית- חומר מסנן לco2, סנסורים לחמצן ועוד חלקים מתכלים במערכת אינם בעלי עלות זולה ואותם צריך להחליף אחת לשנה לפי הוראות היצרן.
- תפעול ותרגול הדורשים הכרה ספציפית לכל מערכת סגורה על מנת להגיב לכל תקלה אפשרית.
- שימוש לא נכון או הכשרה לקויה עלולים להוביל לפגיעה בצולל ואף למוות.
- הסכנות הכרוכות בנשימת חמצן באחוזים גבוהים או נמוכים (סכנה למחסור בחמצן, הרעלת חמצן ואף פיצוצים במקרים מסוימים).
ראו גם
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: סנפיר |
| ערך מילוני בוויקימילון: ציוד צלילה |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ציוד צלילה |
קישורים חיצוניים
- שיעור אונליין אודות ציוד צלילה
- שי שמש, המקצוענים במעמקי הים, באתר מדע גדול בקטנה, 16 ביולי 2017
23432423ציוד צלילה