מנחם מנדל בייליס
 |
מנחם מנדל בייליס (ברוסית: Менахем Мендель Бейлис; נולד ב-1874 בקייב, האימפריה הרוסית – נפטר ב-7 ביולי 1934, ניו יורק, ארצות הברית) היה יהודי רוסי שהואשם בעלילת דם על לא עוול בכפו ברצח ילד גוי בקייב, בתיק המשפט הידוע לשמצה בשם משפט בייליס משנת 1913. למרות שבסופו של דבר זוכה בייליס לאחר תהליך ממושך, ההליך המשפטי עורר ביקורת בינלאומית על האנטישמיות באימפריה הרוסית. סיפורו של בייליס עובד לרומן עלילתי משנת 1966 פרי עטו של ברנרד מלמוד, "יום הדין".
ביוגרפיה
בייליס נולד בשנת 1874 למשפחה חסידית, אך היה אדיש לדת ועבד בקביעות בשבתות ולפחות בחלק מהחגים.
הוא שירת בצבא האימפריה הרוסית ולאחר השירות הצבאי, בייליס בן ה-22 התחתן וקיבל עבודה במפעל ללבנים ליד קייב, בנישואים נולדו לו ארבעה בנים ובת אחת.
במשך רוב חייו הבוגרים עבד כפקיד במפעל הלבנים של זייצב, שהיה חבר של אביו. הוא קיבל 50 רובל לחודש, אך משום שהיה משלם על חינוך בנו בגימנסיה רוסית ופרנס משפחה גדולה, היה עני מאוד ועבד מבוקר עד מאוחר בלילה.
הוא היה ביחסים טובים עם האוכלוסייה הנוצרית ובמיוחד עם הכומר המקומי. המוניטין שלו היה כל כך טוב, עד שבמהלך הפוגרום בשנת 1905 הגיעו אליו חברים מקומיים מאיגוד העם הרוסי להרגיעו שביטחונו מובטח ואין לו ממה לחשוש.
בלי תקווה לשפר את חייו הצנועים יותר, היו לבייליס תוכניות שאפתניות עבור בנו: כדי שיוכל לרשום אותו לגימנסיה, הוא מכר פרה, ואשתו בישלה לקנטינות. בייליס עבד 12 שעות ביום, פיקח על העמסת לבנים, ניהל ספרי חשבונות ועשה כל עבודה שהגיעה לידו. בליל 21-22 ביולי 1911 נעצר בייליס בביתו על ידי 15 קציני ז'נדרם בחשד לרצח אנדריי יושצ'ינסקי. יחד איתו, בנו פנחס בן ה-9, שהיה מיודד בעבר עם אנדריי, עוכב והוחזק במחלקת הביטחון למשך 3 ימים. בייליס ישב שנתיים בכלא כחשוד.
החקירה והמשפט של בייליס התקיימו בקייב מ-23 בספטמבר עד 28 באוקטובר 1913 לוו, מצד אחד, בקמפיין אנטישמי פעיל, ומצד שני, בהפגנות ציבוריות בקנה מידה רוסי ועולמי. תיק בייליס הפך למשפט הקולני ביותר ברוסיה שלפני המהפכה. ב-28 באוקטובר 1913, בשעה 18:00, זוכה בייליס. אלפי אנשים התאספו מחוץ לביתו כדי לקבל את פניו. זמן מה לאחר הזיכוי עזב מנדל בייליס את רוסיה עם אשתו וילדיו ועלו לארץ ישראל.
ב-16 בפברואר 1914 הגיעו בני הזוג בייליס לתל אביב.[1] חיי בייליס ומשפחתו במקום חדש התפתחו תחילה בהצלחה. אך לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, המצב בארץ היה קשה מאוד ובשנת 1922 גמלה ההחלטה להתיישב בניו יורק.[2] בייליס מת בפתאומיות באחד מבתי המלון בעיירת הנופש סרטוגה ספרינגס, ליד ניו יורק, ב-7 ביולי 1934. יומיים לאחר מכן, בייליס נקבר בבית העלמין הר הכרמל בקווינס, ניו יורק.
ב-1926 הוציא בניו יורק בהוצאה עצמית, ביידיש ובאנגלית, את סיפורו: "The Story of My Sufferings" - "משפטו של שעיר לעזאזל", סיפור שנפרש על פני 285 עמודים. הספר יצא לאור ביידיש ותורגם לראשונה לרוסית רק ב-2005.[3][4].
על מצבתו נכתב:
בן אדם, שים לב לזה הקבר
בו ינוח איש קדוש בחיר גבר.
רשעי קייב העיר שמוהו למטרה
ועל כל ישראל פרשו הצרה.
העלילו דם ילד נוצרי דורשת אמונתו
לימי חג הפסח הוא לעדתו.
אסרוהו בכבלים ויורידוהו אל הבור
ושנים עשרות לא ראה אור.
ובעד כל ישראל עונה עד דכא
תנו כבוד לנפש טהורה וזכה.
יתלונן בצל ש-ד-י במרומי שמים
עד יקיצו הנרדמים לחיים.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ד"ר מאיר קוטיק, משפט בייליס: עלילת דם במאה העשרים, הוצאת מלוא, תל אביב, תשל"ט, 1978.
קישורים חיצוניים
- שמואל גילר, היהודי הנשכח: על גורלו של קורבן עלילת הדם מנחם מנדל בייליס, פרויקט בן יהודה
מנדל בייליס (1874-1934), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ קוטיק, עמ' 270–272.
- ^ Mendel Beilis Coming, The New York Times, January 25, 1921
- ^ Дело Бейлиса Заметки по еврейской истории
- ^ Михаил Мисонжник. Предисловие к книге Менделя Бейлиса «История моих страданий»
