מלחמת האזרחים בנווארה (1451–1455)
|
| ||
מלחמת האזרחים בנווארה בשנים 1451–1455 העמידה את חואן השני מממלכת נווארה מול בנו ויורש העצר שלו, שארל הרביעי.
כשהמלחמה החלה, חואן השני היה מלך נווארה מאז 1425 באמצעות אשתו הראשונה, בלאנש הראשונה, מלכת נווארה, שנישאה לו ב-1420. על פי הסכם הנישואין משנת 1419, בנם הבכור של חואן ובלאנש היה אמור לרשת את נווארה עם מותה של בלאנש. כשמתה בלאנש ב-1441, חואן שמר על השליטה באדמותיה ונישל את בנו הבכור, שארל (נולד ב-1421), שכבר מונה לנסיך ויאנה על ידי סבו שארל השלישי, מלך נווארה ב-1423. [1] חואן ניסה להרגיע את בנו עם מינויו למשנה למלך נווארה, אך החינוך הצרפתי של בנו ובני בריתו הצרפתים, בני בומונטה, הביאו את השניים לעימות. חואן נתמך על ידי האגרמונטים.
מ-1451 עד 1455, הם היו מעורבים בלוחמה גלויה בנווארה.[2] שארל הובס בקרב איבר ב-1452, נלכד ושוחרר; [3] וחואן ניסה לנטרל אותו על ידי הגדרת בתו אלינור, שהייתה נשואה לגסטון הרביעי מפואה, באופן לא חוקי כיורשתו. בשנת 1451, אשתו החדשה של חואן, חואנה אנריקס, ילדה בן, פרננדו. בשנת 1452, שארל ברח מאביו תחילה לצרפת, שם חיפש לשווא בעלי ברית, ולאחר מכן לחצרו של דודו, אחיו הבכור של חואן, אלפונסו החמישי, מלך אראגון בנאפולי . [4] שארל היה פופולרי בספרד וחואן נהיה יותר ויותר לא פופולרי כיוון שסירב להכיר בשארל כ"נולד ראשון", וכנראה תכנן להפוך את פרננדו ליורשו. מלחמת האזרחים בנווארה הקדימה את מלחמת האזרחים הקטלאנית של 1462 – 1472, שבה התעללותו של חואן בארל הייתה אירוע מזרז.
הערות שוליים
- ^ According to Thomas N. Bisson (2000), The Medieval Crown of Aragon: A Short History (Oxford: Clarendon Press), 147, it was Blanche's will that allowed John to postpone his son's succession to Navarre.
- ^ Bisson, 148.
- ^ Richard Lodge, The Close of the Middle Ages, 1273–1494 (London: Rivingtons, 1904), 485.
- ^ In 1459–60, the Sicilian parliament, citing precedent, asked for Charles as their viceroy, but John refused them permission (Bisson, 148).
35914693מלחמת האזרחים בנווארה (1451–1455)